אותיות פורחות באוויר

יותר מאשר אהבתי את הדו קרב המילולי איתה, אהבתי לנצח אותה, לזרוק לה משפטים לא ברורים,
להתעלם מדרישות ברורות שלה ולעשות לה את החיים במחציתי הרבה יותר מאתגרים,
שלושה חודשים זה החזיק, עד שהתפוצץ.

עדיין קוראים לה טליה, לא מבין את אלו שאומרים "קראו לה" כאילו חס וחלילה איננה בין החיים,
קוראים לה טליה, עובדת בחברת תקשורת בת 24 ,
חיוך מצוין יחד עם מראה מצוין וגוף מצוין הבטיחו את העלייה שלה לשלב הבא.

אחר כך בא הכל, הכל מהכל, הרמיזות המתנות ההתכתביות ההתיחסות הנחמדות הרצון וגם החוסר רצון שלה להבליט את החבר,
היא השתדלה להצניע אותו בכל הזדמנות אפשרית ואני תמיד דאגתי להוציא אותו ,
לעיתים אפילו יותר גדול ממני, אבל רק בשם האיזון,
רוב הזמן החבר הזה שריחף צמוד אליה היה נמוך מאוד מתחת לרגליי.

אז התנשקנו, נשיקה קטנה, כזו שאני אמרתי לה די ולא רוצה יותר ומספיק,
שהיא לא רצינית ושלא תנצל אותי ושאני לא כזה ושלא תשחק בי ושתהיה ברורה עם עצמה ואז אולי שיהיו לה את התשובות לכל השאלות האלו, אולי אני אהיה פה בשביל לענוד לה טבעת.

זה לא היה מביך אבל בדיעבד זו היתה טעות,
במקום לסחוף אותה בתשוקה,
למתוח את הרגש,
להביס את ההגיון,
במקום לעשות את כל זה,
גרמתי לה ללכת 2 צעדים לאחור ולעשות חושבים.

ואכן טליה חשבה, חשבה עלי חשבה עליו חשבה עליה ובהיעדר סימני קיום ממני התחלנו להתרחק,
עם טלפון ששותק ועם חוסר תיאום בין מפגשי העינים,
הכל הלך והתרחק,
נוסיף לזה את העובדה שמעולם לא הפסקתי לרעות בשדות זרות
והנה הגענו למסקנה המתבקשת, שוב הצלחתי לפספס את הכי טוב שיש.

בקירוב 60 יום כמעט של שתיקה עד שהרמתי טלפון, היא כל כך שמחה מהשיחה שהרגשתי שהיא ביד שלי,
מה את כל כך מתגעגעת אלי שאלתי בנחמדות עוקצנית, לא חמוד שלי היא צורחת לי משמחה, אני מ ת ח ת נ ת!


http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/44/61/84/846144/posts/28164768.jpg