אני ועצמי

למרות הניסיון להשתחרר ממך
אתה נכנס לי לורידים
חודר בין הציפורניים
נושם את נשימתי
קורא ומרגיש אותי ממרחק
יוצר קשר וחוזר למחשבות
לך כבר!

רחוקקקק
אהבה מרחיקה
למה לא לבד?
מי החליט שחייבים יחד?
למה כולם רוצים זוגיות?
אהבה?
יחד?
מה יש שאני מפספספת ביחד הזה?

דברים טובים תמיד נגמרים
דברים רעים באים בצרורות...

איך זה?

לזה שאז,
שהכרת לי את העולם הזה,
העולם שכולם כאן שורצים בו "קהילה"
שהיית חבר לכאורה
שאהבתי בכל ליבי ופגעת בי
שגרמת לי להאמין שוב
שאמרת אהבה במסווה של מכות
ששפכת את דמי
שפגעת בי נפשית ופיסית.

ל "קהילה", אתם שקוראים כאן
שנמצאים כאן יום וליל
שיודעים לחבק ולהוקיע
להשמיץ ולהתקרב בימים טובים, ורק בהם
לכם ה"תודה"

ואתה, שעכשו
שידעת להרים אותי
לפנק ולעטוף
לאהוב ולהיות חבר
לך הסליחה.
הסליחה שלא ידעתי לאהוב
שאיבדתי אמון
שהסקפטיות חדרה לעולמי
שהתמימות בו אבדה
לעולם אעריך את שאתה
את שעשית עבורי
אותך.

כמו שטן קטן
יושב בפנים וצועק
מניף ידיים מצד לצד
מתרגז
מתאדם
קוצף וכועס
מטפטף
מאכיל בכפיות
ארס
רעל
....
כמה מיותר לאהוב
כמה טוב לבד
כמה רע יחד
כמה עצוב זה שקר
כמה קשה האהבה
פוגעת
משוגעת

מבולבלת
כן לא שחור לבן
חרצית צהובה
אוהבת לא אוהבת
רעש סערה בפנים
שקט דממה
רחוק
חסימה
אהבה
עצובה
בוכה

הקושי
לאהוב
משאיר
אותי
רחוקה
...