לפני 17 שנים. 23 בפברואר 2007 בשעה 21:32
רעב לסשן
נדמה לי שחלפו חודשים מאז הסשן האחרון, מאז שההזדמנות האחרונה להסכמה, שפיות ובטיחות מהסוג הכל כך לא שפוי נקרתה בדרכי.
והפכתי פתאום רעב.
הזיכרון מתעורר ואיתו הגעגוע, לצלילים, נחיתת כף היד המצלצלת, הקיין השורק באויר, לתחושות, להרגשות האלה שיש שם, קרוב לקצה. לאותו משהו אחר שמעורר. לאותם מבטים רווים בתשוקה, התמסרות, חשש והבנה.
ואני מזמן אותה בליבי, סמוך ובטוח שהיא תבוא. ותשביע.
