אני עצובה
(תרגעו זה לא GOOD BYE )
אני אדם נחמד לרוב, אוהב וגם מעניק ומעריך
אבל הפכתי עם השנים למרירה, מתוסכלת מגברים וחסרת סבלנות בעיקרון לגברים ושות
עדיין נהנת מדייטים ומנסה, אבל גם נורא חרדה לפני
נמאס לי מגברים ששוברים לי את הלב
ומזה שאני אולי אשאר רווקה לנצח, אם כי התרגלתי ללבד שלי לצערי
נמאס מהאפליקציה המחורבנת של ההיכרויות, מחוסר כבוד ומחשבה, ושאני טובה לכולם על אש קטנה ואדם מושלם אבל לא מעבר למיטה שלהם!!!
ולמה עד עכשיו לא הגיע כלום?
אני מדבקת רעל לגברים שנוח להם איתי, שאני פשרה ושאני תמיד פה כשצריך, למרות שיש נעימים ונחמדים שמראים אכפתיות אבל לא תמיד ״בא לי״ עליהם
למה הרבה כאבי לב ואכזבות?
אני בודדה קצת בעניין הזה וגם תודה לזה התרגלתי ללבד שלי אחרי שנים של מעט זוגיות אמיתית בחיי
כן גם מבחינת חברות שממשיכות בחיים שלהן כי ילדים ובני זוג (מפרגנת, תתפלאו)
כמהה לאירועים חברתיים (דואגת לחפש כאלו אבל מוצאת מעט שמתחברת אבל הולכת ולא מוותרת!)
אני לא מרגישה מסופקת מהבחינה הזו בכלל
תודה לכל מי שקרא/ה/או