קטנטונת

I'm in a room 

And the walls are closing in 

I'm in a room 

And someone clipped my wings 

I can barely breathe 

And it's dark 

I can barely move 

And I can feel the shark 

Waiting for me 

Hoping I will fall 

Lurking me 

Ready to take my soul 

I'm crying in the tiny room 

Because I know exactly why I'm here 

I'm shivering and shaking, terrified I'll disappear 

From the care of my loved ones 

From the hearts of them 

From the sight of their eyes 

From my warm, loving den 

“I'm afraid and alone!” 

I'm screaming, crying to the far away sky 

Knowing, deep inside, I'll never know how to fly. 

אחד השירים הראשונים שלי... הכתיבה השתנתה קצת, וגם השפה התעשרה וקיבלה נפח, התיאורים השתנו והתעצבו, כמו קימורים על גוף נערה שהופכת לאישה, בגיל כל כך צעיר ולא אופייני. קייט היא אני - היא האישה העצמאית, החכמה, הנבונה והיפה, המפתה והשנונה. מיטל היא הילדה המפוחדת, שניסתה להתאבד כמה וכמה פעמים, הילדה שאבא שלה היה דופק לה מכות רצח על כלום, שהייתה מגינה על אחיותיה ואימה מפניו וחוטפת במקומן. אחרי הניסיון האחרון קייט נולדה - בצרחות כאב, בדם וצלקות, במהלך נסיעה דחופה לרמב"ם כשמפלי דם ודמעות מלכלכים את המושב האחורי. קייט נולדה מתוך האפר של מיטל, מתוך הפחד והכאב, והיא עדיין מפחדת וכואבת, ועדיין צריכה עזרה לעיתים קרובות - אבל היא חכמה יותר, חזקה יותר, בודדה פחות.

כולנו פרפרים, בכל תחום ומקום בחיים. כולנו נמצאים בגלגול, בהפיכת עצמנו לטובים יותר, חכמים יותר, מנוסים יותר.

בחווה, לומדים מהר מה ההבדל בין תולעת לזחל - תולעת נשארת כמו שהיא, תמיד. היא לא משתנה או מתפתחת. זחל הוא שלב בהתפתחות, השלב לפני גולם, שיהפוך לפרפר.

אז כשקשה ובודד אני נזכרת שאני זחל, וקשה ובודד, ואהפוך להיות פרפר, וזה כואב ומפחיד, אבל שווה את המאמץ.

תהיו פרפרים, לא תולעים.