לפני שנתיים. 29 בנובמבר 2021 בשעה 21:16
אחת כזאת שלא סתם, עגמומית
אחת ממש טובה
שווה כזאת
התרסקות... ראויה לציון
כזאת עם צלקות אמיתיות, לא רק בפנים
כזאת שנחשבת
מבזבזת תווים ואותיות על שטויות, שופכת את החושך החוצה
מחזיקה את עצמי. היום הייתי לבד, ממש לבד, בבית הענקי והבודד. מי ימצא אותי? כמה זמן ייקח עד אז?
לנשום. רק לנשום. ולסלוח לעצמי, לו. כי הכעס הוא חומצה בוורידים, ויש לי מספיק חושך גם בלעדיו.
אני סולחת לך. אני סולחת לעצמי.
