קטנטונת

בשניות. מספיק רגע אחד של חוסר ריכוז והכל נופל, כמו מגדל קלפים רעוע, כמו עלה נידף ברוח, כמו גל על שובר גלים 

מתנפצת למיליון רסיסים

בשניות 

וזה מזכיר לי שיר שכתבתי אי אז באשפוז 

היא שורטת וצווחת 

צורחת ומקיזה דם

זועקת 

בוכה ומתייפחת 

זועקת קינה 

זועקת נקמה 

זועקת לרחמים

לחמלה 

ילדה קטנה 

שעברה גיהינום 

כלואה בזיכרון

שהודחק ונשכח 

ילדה מנומשת, מנומסת

עם שיער כמו של דורה

צורחת ובורחת

אבל בכלא של מוחה אין לאבן לברוח 

אז אין ברירה 

אלא להמשיך לצרוח