החגורה התרוננה בעת שצלפה בישבנה החשוף, בגון השני.
"מה אמרנו?" הוא לוחש, אף פעם לא צועק, מאיים וחדור מטרה
"לא להתחצף" היא אמרה, דמעות גדולות זולגות על לחייה
"ומה עשית?" שואל, גם כן בלחישה ארסית וכועסת
"לא התחצפתי!" היא זועקת, מחפשת מפלט מעצביו הרופפים
"לא, עשית יותר גרוע. הבכת אותי בפומבי, מול כל העובדות שלי."
"*כל* העובדות שלך... בוא, יש לך שתיים." היא מגלגלת עיניים דומעות, חיוך מטופש ומרדני מרוח על פניה.
עיניו רשפו אליה והיא צחקה - צחקה! - כאשר הצליף בה עוד פעם
צחוקה התגלגל עוד ועוד "אוי, העיניים של ליאור כשסטרתי לישבן שלך מול שתיהן... " היא ספק צרחה ספק צחקה כשהצליף בה פעם נוספת.
"נגיע לארבעים בקצב הזה,..." הזהיר אותה במסווה של הרהור, וראה את הצחוק בעיניה עוד לפני שפרץ משפתיה הבשרניות "מה? מה כל כך מצחיק?"
"ארבעים זה כמעט חצי מהגיל שלך... " עיניו ירו גיצים - זהו! לצחוק על גילו זה השיא!
היא לא יכלה לשבת בנוחות שבועיים לאחר מכן.
