לרגע

את.
כ"כ קרובה וכ"כ רחוקה.
מזלי שיש בינינו קיר ודלת.
מזל שכשהדלת פתוחה את קרובה אך כדי לראות אותך אני צריך לקום.

משהו בך, חות מיופייך החד, ההליכה עם השמלה שלבשת היום, כמו חיה מסוואנה אפריקאית גאה.

יש בך עבר. עבר כואב אבל את כ"כ עדינה.

יש בך גם עבר שהשארת כמו ילדה קתולית שיצאה לחופשי.

אני רוצה שתיכנסי אלי לחדר ותאמרי - ' איך אני אוהבת פרפרים'
ואני אומר - 'כן, גם אני. הם עדינים {כמוך} מרהיבים בכנפיהם {בשמלותיך}'
ואז תחייכי ותאמרי לי - 'טוב, נצא היום מוקדם לתפוס פרפרים'
ואני אחייך ואסכים.

אנחנו נשב ליד מבצר. קרוב אבל רחוק.

אולי תתני לי לעסות את רגלייך וליבי ירטוט.

אולי יתמזל מזלי ותתני ב מבט כועס, תעמדי ותצביעי למטה. ואני אביט בך כמו כלבלב.

אולי