לפני שנתיים. 2 באוקטובר 2022 בשעה 17:28
לאחרונה יש בי כל כך הרבה כעס על העולם, על האנשים שסביבי, שנתנו לדברים לקרות, עמדו מנגד ולא התערבו.
שגזרו בכך את המשך חיי, מנגנוני הגנותיי, שריטותיי, וגורלי. כל כך הרבה זעם שאני רוצה לשחרר סביבי, על כולם, שיכאב להם כמו שכואב לי, שיצרחו, שיתחננו שאפסיק, ואני רק אביט עליהם במבט אדיש, בדיוק איך שהם הסתכלו עליי, כשהכאיבו לי.
אף פעם לא הייתי אלימה, תמיד הדחקתי את הרגש הזה בתוכי כי ידעתי שאם אתן לו חופש הוא יכלה אותי ואת כולם סביבי, כי אילו רק יכולתי להעביר אותם את מסכת הייסורים שאני עברתי..
אבל תמיד עצרתי. כי אכפת לי. כי לא מגיע להם. וכי אני סובלת מספיק. מספיק גם בשבילם.
ואולי באלי לשחרר חלק מהזעם הזה על מישהו אחר?
