לפני שנה. 26 בנובמבר 2022 בשעה 13:27
גורה קטנה, עם פרווה מלוכלכת, לא מטונפת אך בהחלט פרווה שעבר עליה לא מעט. כפות רגליים יבשות, סדוקות, שרגילות לרוץ. לרוץ בין מכוניות נוסעות, בין רגליים שמתרוצצות, מדלגת לה הגורה. חסרת כל דאגה.
אבל משהו כבד מושך אותה לאחור, מכריח אותה לעצור, מין משקולת כזאת. שאי אפשר לראות, ואם אי אפשר לראות וודאי שאי אפשר להוריד. אז היא מסתובבת לה בצליעה, גוררת את עצמה, ותמיד מביטה לאחור, תוהה לעצמה מה מעכב אותה, הרי היא מרגישה שמשהו לא בסדר. בלי יכולת לשים את האצבע על הנקודה. כמו גירוד מציק שלא מפסיק. כמו זבוב שאי אפשר לגרש.
הגורה משאירה טביעות כף רגל על החול הרטוב, והגלים עולים, עולים גבוה מידי, והיא אינה יכולה לרוץ מהר כבר, הם סוחפים אותה עד שהתחושה ברגליה אובדת, חוץ מהמשקולת שממשיכה לגרור אותה אל הקרקעית, קרקעית הים.
