לפני שנה. 31 במרץ 2023 בשעה 16:41
מאנשים קרובים אליי. האנשים שאמורים לחבק ולהכיל אותי ובמקום זה מטיחים בי מילים כבסכינים.
התייאשתי מלמצוא מקום מפלט, מוגן, מקום שלא יכריח אותי לחזור על דפוסים פוגעניים כדי לשרוד. מקום בטוח לשהות בו, להתפרק בו.
קיוויתי למצוא קרקע יציבה לדרוך עליה, אוזן קשבת לשפוך בפניה צרות ולב שיוכל לקבל אותי, עם כל השריטות, הצלקות והפגמים.
אבל אני לא יכולה לספר לכם הכל, לא באמת. בספק אם קיים מישהו שמסוגל לשמוע הכל ולשבת ולהגיד אחר כך "אני אוהב אותך".
שונאת. שונאת. שונאת. כל כך שונאת. והשנאה הזאת כמו אש מלובנת ומתפשטת לי בתוך הגוף ומשאירה אחריה ריח שרוף, ותחושה של לכלוך. תחושה מגעילה. של חילול.
תחזיקי מעמד.
