האמנתי שמה שבא אליי מגיע לי, שאני הקורבן ואין אפשרות להתנגד לעונשים שהעולם מטיח בי.. אז העדפתי לבחור את העונשים שלי בעצמי, להכניס את עצמי לסיטואציות מסוכנות ולהתמסר לכאב שביקשתי.
אבל לא באמת רציתי אותו, שלא תבינו אותי לא נכון, כאב מחרמן אותי, למרות שיש סוגים של כאב שאני לא מסוגלת לסבול. אבל לרוב אני אתמסר לכאב כשאני אאמין שהוא מגיע לי, כשהקולות בראש שלי יתקפו אותי שאני אדם רע ושאם לא אביא את הכאב על עצמי ביוזמתי אז מי יודע איזה כאב מטורף יגרום לי העולם.
לא מתביישת להגיד שאת רוב הכאב שנגרם לי הייתי יכולה למנוע, זה לא מסיר אחריות מהאנשים שגרמו לי אותו ושאלצו אותי לסבול אותו, אבל להרבה מאד סיטואציות נכנסתי בעיניים פקוחות לרווחה ועם חיוך גדול, הרבה מאד מהסיטואציות תכננתי מראש כשהאנשים שהיו מעורבים בהם היו בטוחים שאני פשוט טרף קל וטיפש.
לא מכחישה שעדיין יש בי את החלק הזה, שמושך צרות, אבל רוב הזמן אני כבר לא מחפשת כאב.
אני מחפשת שהוא יחבק אותי, ינשק אותי, יענג אותי ובעיקר יחנך אותי וידאג לי.
רוב הזמן הוא משתדל לעשות את זה.
אבל לפעמים יוצאת לו איזו סטירה, פליק, נשיכה או לפיתה חזקה במיוחד.
לפעמים אני צורחת.
לפעמים אני גונחת.
אבל הרבה יותר כיף לי מפעם, כשהכאב היה בן בית, שהאמנתי שככל שיכאב לי יותר פיזית ככה הכאב הנפשי יכאב.
ספויילר, לא עבד רוב הזמן.
אז כן, אני פחות סובלת כאב מפעם, וכבר לא מעניין אותי להיות זונה, רק הזונה של הזין שלו.
החתולה שמוצצת לו.
והצעצוע שהוא שובר לו את הצורה.
הכוס שהוא טוחן.
.
