|
|
|
אמרתי לחברה הכי טובה שלי שלא אוכל לבוא למסיבה שלה כי אני צריכה ללמוד אבל בסוף ראיתי פשוט 40 דקות של סרטונים של צנזור מלפני 6 שנים שמסבירים למרצים על הוראה והבחנות מקוונת בזמן הקורונה למרות שכבר לא קורונה ואני יודעת לפתוח זום ואני לא סגל באמת היה עדיף כבר לבוא למסיבה או לעשות סמים בזמן הזה
בהמשך לנושא היומי, קמפיינים שבבירור נהגו על ידי גברים:
מכון לייזר כלשהו לא חשוב שמות בעיקר כי אני לא זוכרת אבל כנראה איזה קר או פרופורציה או וואטאבר עשו פרסומת ללייזר שבה מככבת בחורה שמסתובבת בעולם עם שמלה קצרה אבל הקול הפנימי שלה עסוק בחרדות בנושא "גילחתי טוב? מה אם פספסתי פס? בטוח שזכרתי לגלח בברך??? אוי לא מה אם אנשים יראו שיש לי שיערות?!" וקאט לאותה בחורה מאושרת לאחר שעשתה לייזר ונושא הגילוח לא יטריד אותה שוב לעולם.
שזה אירוני, כי זו בדיוק התחושה שנשים מרגישות אקסקלוסיבית לפני לייזר ולא באף סיטואציה אחרת!!!
תנו לי להסביר לכם.
אישה ביום רגיל כשהיא הולכת עם קצר: *פאקינג חושבת על היומיום שלה. הפגישה מחר בעבודה. הסרט קונג פו פנדה 3. הסושי מהטייקאווי מאתמול שהיא מתה להגיע הביתה ולאכול. ההמבורגר מהטייקאקווי משלשום שעושה לה בחילה והיא לא תזמין עוד לעולם. הבחור שהיא כלאה במרתף שלה והיא כמהה להעביר יד בשיערו בזמן שהוא צורח לתוך המגבת שתחובה בפה שלו. היא בן אדם מבוגר שכישורי המוטוריקה העדינה שלה הגיעו לשלב ההתפתחות הסופית שלהם; אם היא רוצה לגלח היא תגלח בבית עד לשביעות רצון ולאחר מכן תמשיך הלאה בחייה.*
אישה בדרך לטיפול לייזר: בטוח שגילחתי הכל??? שיט שיט מה אם בירך הפנימית נשארו לי זיפים? שיט מה אם פספסתי שיערה בברך? אלוהים פליז פליז פליז שלא השארתי שיער
מקווה שזה עוזר. אני מקבלת תשלום על ייעוץ עסקי בביט או בסושי.
לא ממומן וחבל, ויקטוריה סיקרט אם אתם רוצים להודות לי על ידי הנחת קרטון תחתונים מחוץ לדירה שלי שלחו הודעה
אז בויקטוריה סיקרט יש מבצע לולנטיינז, בקניה מעל 400 מקבלים זר פרחים מתנה
עכשיו תקשיבו לי ימזרובים
אני לא צריכה זר פרחים. זה לא פריט שמעניין אותי או שחשוב לי שיהיה בבית. כל הפונקציה של לקבל זר פרחים זה שיש מישהו שאוהב אותך מספיק כדי להביא לך זר פרחים. איך רואים שגבר הגה את המבצע הזה, בדיוק כמו את הפרסומות לטמפונים ואת הקבוע הקוסמולוגי.
יכולתם לפתור את כל הכשל הלוגי הזה על ידי פשוט לחלק שוקולד במקום.
בהמשך לנושא שעלה בפוסט הקודם (שאינו אלינה לצערי, שזה הנושא המעניין היחיד שעלה שם) לפעמים אני חושבת שאני לא רוצה לצאת עם אף אחד כי די חלאס לא בכח ואין לי כח (אני יודעת שטכנית אני לא יכולה לחרוז "כח" עם "כח" and yet watch me)
אבל אז אני נזכרת איזה מדהימה אני כבת זוג וזה יהיה בזבוז שאני לא אהיה בזוגיות זה כמו שמארי קירי תעבוד בתור בריסטה במקום ככימאית או כמו שאלברט איינשטיין יעבוד כפקיד במשרד הפטנטים במקום כפיזיקאי אה בעצם רגע
קיצר אני לא יכולה לבזבז כשרון שכזה
ואני יודעת מה לכל הפחות חמישה מכם חושבים - "רגע אחד אלי, דווקא כשאני יצאתי איתך לא היית מדהימה בכלל ולמעשה היית די טוקסיק" ובכן הייתי טוקסיק אליך כי אתה ספציפית מפגר וחוץ מזה צריך שניים לטנגו, שרית.
קיצר 2.0 חרא על חיי לא מבינה איך ב2026 אני צריכה לצאת לדייטים במקום שתקשטו אותו ותביאו אותו אלי כמו בחברים בחווה
אני יודעת שכולכם אוהבים אז היום אלינה™️ התקשרה אלי והשיחה הייתה בדיוק -לא בערך, בדיוק - ככה:
אלי: *מרימה את הטלפון*
אלינה: יש לך חבר?
אלי: לא
אלינה: למה לא?
אלי: כנראה בגלל האופי שלי
אלינה: למה שלא תצאי עם איתי (חבר ילדות שלנו)
אלי: מה???
אלינה: למה שלא תצאי איתו, אם הוא סבבה ואתם רוצים את אותו הדבר? אף אחד מכם לא נהיה צעיר יותר את יודעת
אלי:
אלינה: אז לא היית יוצאת איתו?
אלי: את היית יוצאת איתו? אם לא היה לך את בעלך
אלינה: כן.
אלי: אהה. ואיתי היית יוצאת?
אלינה: לא זה לא.
אלי: למה לא???
אלינה: נו אלי כי את больная на голову. לא מספיק לי שאני צריכה להתמודד עם עצמי אז שאני אצטרך גם להתמודד איתך?
אני תמיד מספרת לכם איך אלינה מתאימה לפריק שלי ולרוב גם עוקפת אותו בחמישה סיבובים, היום אני אספר לכם למה היא החברה הכי טובה בעולם.
אז היום לפני 5 שנים אלינה נתנה לי חצאית ארוכה וגררה אותי איתה לבית כנסת, אממה היום לפני 5 שנים ויומיים נורא רציתי תחתונים עם הדפס של למה, עד כדי כך שהייתי מוכנה לקנות ב2 מידות קטן יותר כי זה מה שיש בחנות, העיקר שתהיה למה. בקיצור 15 הדקות הראשונות היו סיוט עלי אדמות, ואז נזכרתי שאני עם חצאית ארוכה וזין, אני יכולה פשוט להוריד את התחתונים הלוחצות ואף אחד לא יידע. מהרגע הזה החיים היו יפים.
אבל מה, אלינה חברת אמת. היא לא תתן לי ללכת בלי תחתונים לבד. אז כשנכנסתי מאחורי הבניין כדי להפטר מהם, אלינה נכנסה איתי ובלי לומר מילה הורידה גם את שלה ושמה בתיק.
וככה הלכנו שתינו כל שאר הערב, 2 חברות, תא מח 1 לשתינו ו-0 תחתונים.
במשפחה שלי לא אומרים "תעזבי אותי" או "חלאס לדבר שטויות", במשפחה שלי אומרים "*השם שלך*, קחי לך בננה." ואני חושבת שזה יפהפה.
אה כן, ארבעת הבתים של הוגוורטס- החכמים, טובי הלב, האמיצים, ונוער היטלר.
מאותו בית היוצר שהביא לכם את תאוריית מקדם הכאוס וגם את סיפורי אלינה אבל זה לא קשור הפעם, קבלו:
תאוריית המתמטיקה.
כולם רוצים להרגיש אלוהים. לא משנה כמה אתם טובי לב, נאורים, ליברליים, שמאלניים או רדיקלים. בסוף, עמוק עמוק בלב, אתם רוצים להיות אלוהים.
אם אתם טובים במתמטיקה - זה בדיוק מספק את הצורך הזה. אין אחד שלא עשה השלמה לריבוע באינטגרל ולא הרגיש אל.
אבל אם אתם לא טובים במתמטיקה אתם תחפשו דרכים אחרות לקבל את הריגוש הזה, ואז אתם תהפכו שיכורים מכח ותפגעו באנשים.
בקיצור זה מה שאמרתי לילדים שלי כשהם לא רצו לעשות שיעורי בית. לעוד טיפים על הורות תעקבו.
עוד דוגמה לאוטיזם* שלי היא שכשסברינה קרפנטר בHouse Tour אומרת "And I promise none of this is a metaphor", אני מאמינה לה
