Harry Potter and the Chamber of Shitposting

הלוואי שיכולתי להגיד שהמספרים הם הגזמה לשם הקומדיה

אבל

כאילו

הם לא

הידעתם? "מצור" זה ראשי תיבות של "מעוז צור".

הגברים של הבלוג מורחים דם על המשקוף שלהם לפני קריאת כל פוסט כדי שבדיחות על גברים לא יפגעו בהם:

מנסה להבין איך זה הגיוני שמתחילים איתי הרבה יותר כשאני יוצאת בתלבושת הרשמית של "נתתי למבחן הזה לנצח אותי" שהיא טרנינג חולצה של סטארוורס בלי איפור בלי עדשות בלי פן בלי פאן בלי חליל פאן בלי שמחת חיים ובלי פאקס טו גיב בעיניים שלי מאשר כשאני ליטרלי נראית כמו ברבי 

(וגם מנסה להבין למה יותר מתחילים איתי מאשר מתחילות איתי, כאילו אני יודעת למה, כי העולם סיסטרייטי, אבל למההה)

האם זה כי אני נראית פחות מאיימת כשאני מוזנחת? האם זה כי הם אוהבים סטאר וורס? האם זה מתוך רחמים כי חושבים שאני הומלסית? אולי זה בכלל נסיבתי ופשוט האנשים שמסתובבים במקומות שאני מסתובבת בהם מוזנחת מתחילים יותר עם נשים מאשר האנשים שמסתובבים במקומות שאני יוצאת אלהם בתור בן אדם? או שאולי מייגן טריינור באמת צדקה כל הזמן הזה and I am, in fact, hotter when my morning hair's a mess?

ערב שלום לכל החברות כפי שבדוואי ניחשתן זוהי תקופת סיפורי העבודה 

בקיצור אני יושבת לי בורקס העגלה 4 לפנות בוקר צומת קריית אתא מי שמכיר מכיר. רק במקום בורקס העגלה זה היה במשמרת שלי ליד המתקן של התנע הזוויתי, או כמו שאנשים נורמליים קוראים לו - קרוסלה והשעה הייתה 5 בערב. אני מחכה לי לתומי לקורבנות תמימים שיבואו למתקן שלי לחשוב שפשוט מסתובבים פה בכיף, בלי לדעת שיש לכך מחיר והמחיר הוא כבד משנדמה - לשמוע על התנע הזוויתי לפני.

אך במקום קורבנות תמימים שעדיין לא פיתחו שנאה לפיזיקה, מגיע יונתן שם בדוי. ניסיתי לתת לו שם בדוי של מישהו שאני שונאת או שנאתי בעבר וטרם סלחתי לו אבל מאחר ואין כזה החלטתי לתת לו שם של מישהו שאני אוהבת שזה כמובן יונתן ברק. 

בקיצור יונתן שהוא לא הקלמר הכי עיפרון בחבילה אצלנו מתיישב לידי ועושה לי "אע אלי? שמעתי שאת מדריכת בית במחנות קיץ השנה ושאתם מחפשים מדריכים, זה נכון?"

"אה כן. זה מחנה של שבועיים ואז עוד אחד של שבוע בתאריכים 56.17 ועד ה35.24, החניכים יהיו פה כל יום כל היום במשך הזמן הזה 24/7 ויש מדריכים למשמרות בוקר, ערב ולילה אבל אני לא סגורה על איזה מהמשמרות כבר מאוישות. קח, זה המספר של הרכזת של התכנית, תדבר איתה."

"מצוין, אבל את יכולה להראות לי לוז של התכנית שאני אדע בערך מה הזמנים?"

"אם... אם אני אראה לך לוז של התכנית אתה פשוט תראה שהם פה 24/7. זה לא באמת יתן לך מידע על אם צריך מדריכים בשעה הזאת או לא."

"אבל את יכולה רק להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"השעות הן כל השעות אבל יכול להיות שלא כולן פנויות, תדבר עם הרכזת יש לה מידע מדויק יותר."

"כן אבל את יכולה רק להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"אבל השעות הן 24/7"

"כן אבל את יכולה רק להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"תדבר"

"כן אבל אולי את יכולה רק להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"עם"

"כן אבל את יכולה להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"הרכזת"

"כן אבל את יכולה רק להראות לי לוז שאני אדע בערך מה השעות?"

"אתה יודע מה? בסדר, קח תראה הנה לוז."

"אהה. אני רואה שהם פה 24/7 במשך 3 שבועות."

אני רואה שאתם אוהבים את הסיפור על החליל פאן אז הנה לכם עוד אחד

יום אחד לקחתי קבוצה לחליל פאן שזה למי שלא יודע כזה חרטא בשקל תשעים עם צינורות באורכים שונים. הצינורות קולטים את הצלילים של הסביבה ומגבירים אותם באפקט תהודה, אבל היופי הוא שכל צינור קולט את אורכי הגל שפרופורציונליים לאורך שלו, מה שאומר שהצינור הארוך ביותר ישמיע את הצלילים הנמוכים והצינור הקצר ביותר את הצלילים הגבוהים. אה אתם עוד פה? מפתיע. בקיצור לקחתי קבוצה של צעירים (בדגש על צעירים, לא ילדים) לחזות בפלא הטכנולוגי הזה שאפשר לשחזר גם בבית עם קצת ניאגרה, ולפני שהברחתי אותם עם ציור של גרפים של אורכי גל והסברים על אמפליטודה, סיפרתי להם את הסיפור מהמיתולוגיה על האל פאן, שהתאהב בנימפה, אך כמו גבר טיפוסי כשהיא אומרת "לא" הוא לא מבין למה היא מתכוונת אז הוא רדף ורדף והציק עד שהיא ברחה לאלים בבקשת עזרה (עד כה סיפור שקורה 30 פעם ביום בכלוב) והם הפכו אותה לעץ כדי שתוכל להסתתר. אין ספק שזה הפתרון הכי הגיוני לסיטואציה. להגיד להומי שלכם "אולי חלאס כבר להטריד מינית"? מפיתום! המוטרדת היא אשמה היא התלבשה יותר מדי פרובקטיבי צריך להפוך אותה לדבר הכי לא מעורר מינית שיש שזה כמובן עץ ואז כל הבעיות בעולם יפתרו לא אל תדאגו את החלק של הקומנטרי לא סיפרתי למבקרים עוד נשארה לי טיפת טאקט. בקיצור פאן גילה מה היא עשתה ושוב בתגובה טיפוסית למגדרו בלי סקסיזם נגעתי בלבן הוא התעצבן, חתך את העץ לקנים והרכיב ממנו חליל קסום שידוע במיתולוגיה כחליל פאן בעצם אתם יודעים מה? זה סיפור ממש מזעזע עכשיו כשאני מעלה אותו על הכתב אולי לא הייתי צריכה לספר אותו לאף אחד ולהסתפק בלהסביר להם איך גלי קול עובדים.

אניווי אחרי שסיימתי לספר להם את הסיפור מינוס הדגשים על כל מה שמזעזע בו ובלי מסרים פמיניסטיים תת הכרתיים עדינים שבטח בכלל לא שמתם לב שהם שם, אחת המבקרות הסתכלה בהלם על החליל ושאלה "רגע, אז זאת... היא? הנימפה מהסיפור?"

אלא מה. אם האלים היווניים היו קיימים במציאות והיו לנו הוכחות חותכות לזה, וחליל פאן המקורי היה נשמר עד היום, ברור שהוא היה עומד ככה בלי השגחה בלי שמירה בלי תקווה בלי עתיד בלי חלום באמצע מוזאון טכנולוגיה שולי בישראל איפה שילדים מגיעים כל יום ודוחפים עטיפות דוריטוס לתוך הקנים שלו סעמק למה כל משמרת שלי צריכה להפתח בלהוציא דוריטוס דווקא מהקנה הכי גבוה אני לא מגיעה לשם אני כולה מטר שישים בואו לא נגזים חברים

מה מוסר ההשכל חברים? שאם לא תתני לאל פאן להכניס לך אז אחרי 2800 שנה ילד מנוזל יכניס לך עטיפת במבה במקום, וואלאק לא יודעת מה אתכם אני אישית הייתי בוחרת את הילד המנוזל רק מתוך עקרון שהדוש הזה פאן לא יקבל את מבוקשו 

עני, מחפשת את הנוסחה המדויקת לבדיחות שיפגעו אך ורק בהטרוסאחים בלי לגעת באוכלוסיות אחרות:

אתמול מישהי בעבודה הראתה לקבוצה שלה משהו בשם חליל פאן ואמרה להם "זה חליל שיש לו פן קצת אחר" אז מאוחר יותר תפסתי אותה ושאלתי אם זה היה פאן אינטנדד והיא אמרה "אוי לא שמתי לב בכלל חחח מצחיק"

כאילו

גיברת

זה פאן על פאן ופן, וזה כשלעצמו עוד פאן יש פה פאן⁴ לפחות

איך יכולת לפספס את זה

למה את בכלל עובדת פה

מה המטרה שלך בחיים אם לא לעשות פאנז על פאן ופן ופאן פשוט תצאי ותסגרי את הדלת

POV: את מביאה לעצמך שרפרף מהמטבח ולומדת עליו 9 שעות רצוף כי איזה גושון תפס לך את הכיסא.

ואחר כך כמובן את הולכת לעשות פן בחדר של אחותך כי זאתי נרדמה לך בחדר 

פסיכיאטר: את יכולה לתאר לי את רגע האכזבה הגדול ביותר בחיים שלך? את יכולה לקחת כמה דקות לחשוב

אני, בלי לחשוב פעמיים: הפעם ההיא בכיתה ח כשהייתי חננת אנימה וההיילייט של השנה שלי היה להשיג death note במחיר מופקע של 55.80 שקלים בדוכן אנימה בחניון מפוקפק באשדוד 

זאת הייתה האנימה האהובה עלי הייתה תקופה אחרת לא הייתי מודעת לפמיניזם ולמבחן בקדל L היה התגלמות החרדה החברתית שלי מיסה הייתה התגלמות המשיכה המינית שלי דברים נראו אחרת 

בקיצור באתי כולי בהתלהבות לכתוב סוף סוף את השמות של כל האנשים שאני שונאת ואז בשניה של אימה טהורה קלטתי שאני לא שונאת אף אחד ואין לי אפילו שם אחד לרפואה. 

זה היה מאוד טראומטי אבל בסוף הבאתי את זה לבית ספר לספק הוכחות לזה שאני ילדת כאפות. הצ'אחלות של השכבה חתמו שם את השם שלהן כי הן פחות הבינו את הקונספט.