אני רוצה..

הנשימה חזרה אליי...

הוא מוציא עוד דברים מהשידה ומהמראה אני מציצה בגב של האל שלי..

הכתפיים הרחבות שלו ועורו השזוף גורמים לי לחייך..

"אני מחכה.... אני לא אוהב לחכות..."

אני ממהרת למיטה, על ארבע.. כשעל גופי עדיין רק התחתונים שלי והשדיים מחוץ לחזייה..

הוא מתקרב אליי, מניח את השוט על כתפי והגוף שלי נדרך.. הוא מעביר אותו לאט לאט על עמוד השדרה שלי וזה מעביר בגופי צמרמורת.. הוא משתהה על הישבן שלי..

"את יודעת... אם יש משהו שאני לא אוהב זה לחכות... אבל אם יש משהו שאני אוהב.." 

רעש ההצלפה מהדהד בחדר.. "זה את הרעש הזה"

אני פולטת גניחה

"אם יש משהו שאני לא אוהב... זה שאני מבקש משהו והוא לא נעשה מיד" 

רעש הצלפה נוסף על הפלח השני שלי ממהר להגיע.. אלוהים.. איך מגע השוט גורם לגופי לרעוד.. לחכות לפעם הבאה!! 

"אם יש משהו שאני אוהב זה לראות את הישבן שלך מאדים לכבודי" 

הישבן שלי מתרומם... מחכה לעוד מכה.. הוא מעביר את השוט שוב ושוב... אבל המכה לא מגיעה.. 

"מתוקה... את רוצה משהו?.. אני רואה שאת מחכה למשהו, אני צודק?"

הוא מכיר אותי טוב .. טוב מידי הייתי אומרת.

"כ..ן, כ.. ן אד..ו..נ..י" אני ממלמלת.

"תדברי ברור וחזק" הצלפה נוספת גורמת לי להתקדם קדימה..

"אני רוצה שוב אדוני" אני אוספת את כל כוחותיי..

"מתוקה... גרמת לי לחכות... אני לא חושב שמגיע לך על זה פרס.."

אני שותקת ... תוהה איך אני נראת מהצד.. 

רק הוא מסוגל לגרום לי לחכות בכמיהה לתחושה המעורבת הזאת... 

הראש שלי אומר משהו אחד אבל הגוף שלי צמא ורעב כאחד למגע שלו..

וכמה שהמגע שלו חזק יותר.. כך הגוף שלי מקבל תחושת שובע גדולה יותר..

הוא מרים את הסנטר שלי עם השוט, מכריח את מבטנו להיפגש.

"מתוקה.. את הצעצוע הכי יפה על המדף...מספיק לחשוב" 

אני סמוקה כולי.. הוא קורא אותי כמו ספר פתוח..

"תתהפכי.."

אני מצייתת.. בלי לומר מילה... רודפת במבטי אחריו.. הוא הולך לשידה וחוזר עם חבל שיבארי שחור.. הוא מחייך ואני רואה איך הגלגלים שלו עובדים..

הוא קושר אותי לאט לאט.. הוא שקוע כמו -

צייר שמצייר את המוזה שלו... כמו - 

שפסל מסיים לפסל את היצירה שלו...

אני יודעת שהוא רגוע עכשיו.. 

כשאני קשורה.. 

כשאני בלי מסכות .. 

כשאני שלו ..

"אם רק היית רואה את עצמך עכשיו... כמה שאת יפה.." 

אני נושכת את השפתיים... נבוכה .

"אז זהו ...שראית יותר מידי... עכשיו את רק תשמעי .."

הוא מניח עליי כיסוי עיניים והחדר נהיה חשוך..

אין לי יכולת לזוז...

אבל אני שומעת רטט .. 

אני מחייכת ומגניבה חיוך..

איך האל שלי מכיר אותי :)

"תתפשטי" אמרת בקול המצווה שלך.

אתה יודע שאין מביך יותר בעיניי מהגוף שלי.

"תסתכלי לי בעיניים ושהמבט שלך לא יזוז" 

בלעתי רוק, נעמדתי מולך.. אתה יושב בנוח על הספה כיאה למלך שאתה, על גופי ג'ינס וחולצת שיפון שחורה.

הג'ינס לאט לאט יורד ואני מביטה בך ורואה את העיניים שלך מתמלאות באש כשאתה רואה שלבשתי את החוטיני האדום שהבאת לי... זה נותן לי תחושת ביטחון, אני מרגישה לאט לאט את הנשיות שלי יוצאת החוצה.

"את החולצה תפתחי לאט לאט..." 

"כרצונך אדוני" הוא מחייך ונשען אחורה יותר על הספה.

פותחת כפתור רודף כפתור וחזיית תחרה בצבע שחור מבצבצת החוצה.. מפילה את החולצה על הרצפה ומרגישה איך הוא הצליח להוריד ממני את כל המסכות.. 

"את תאווה לעיניים" הוא אומר, בוחן ולוגם מהכוס יין שעל השולחן. 

אני מרגישה איך כולי אדומה, נבוכה אבל כל מבט שהוא סוקר את גופי אני מרטיבה יותר... 

"תוהה מה עכשיו דונה?" אני מהנהנת בחיוב..

הוא קם ומתקרב אליי.. בוחן כל סנטימטר בגוף שלי... (אין לי גוף 60/90/60)נעצר מאחוריי ונצמד אליי.. הבליטה שלו כל כך מורגשת.. הוא מרפרף בצווארי ולוחש לי.. 

"אני רוצה שתראי מה שאני רואה" הוא מוביל אותי לחדר השינה, מול המראה.. 

"תסתכלי.." אבל אני מסתכלת עליו.. הוא נראה כמו אל יווני.. 

"דונה.." הוא מרים את קולו וצובט לי את הישבן "תסתכלי עלייך.. תראי מה שאני אוהב" 

הוא נוגע בי ואני עוקבת במבטי אחר היד שלו... הוא מעביר תחילה את ידו על היד שלי ואז עובר לבטן ומשתהה טיפה בחזה שלי .. הוא מוציא את השדיים שלי מהחזייה וצובט לי בפיטמות.. רעד עובר לי בגוף ואני מנסה להמשיך לעמוד, הוא מחייך.. מודע היטב להשפעה שלו עליי.. הוא לוקח את היד שלי ומכניס אותה לתחתונים שלי..

"אני רוצה שתראי את עצמך גומרת.. ובלי מעצורים" 

אני מתנשפת כולי, נוגעת באיבר הנוטף שלי.. היד שלו על ידי עוזרת לי להכתיב את הקצב..

"תסתכלי על עצמך! את לא עוצמת עיניים" 

אני מביטה במראה ורואה איך האל שלי רואה אותי... מופקרת, מינית, בטוחה בעצמי והכי חשוב חסרת מעצורים... 

אני תופסת את הפיטמה שלי וצובטת אותה חזק..

אני מרגישה איך האורגזמה מטפסת לי בגוף ומתפוצצת וגורמת לי להגיע לרקיע השביעי...

אני מתנשפת ומנסה להסדיר נשימה.. הוא מוציא את היד שלי ומלקק.. עוזב אותי מול המראה וניגש לשידה.. מוציא את השוט, מניח על השידה וחוזר אליי..

"עכשיו שאת בלי מסכות... על ארבע מתוקה" 

"פריק קונטרול" פעם אחד הפקודים שלי סיפר עליי כשנשאל.

דמות "רס"ר" קטן עלייך..

כן, ככה זה שאת בוחרת בקריירה צבאית..

אם רק היו יודעים שברגע שאני פושטת את המדים אני רוצה למצוא את זה שפושט ממני את השליטה ולוקח עליי בעלות..

גורם לי לפרוץ גבולות ולהכיר בי צדדים שלא ידעתי שקיימים.. 

להשפיל מבט ולרצות אותו (ואז להציץ ולראות את המבט המרוצה בעיניו) 

שייגע בי ויכבוש אותי, שיגרום לי בכל רגע נתון לחשוב על הרצונות שלו ויותר חשוב שאחשוב איך אני מרצה את הרצונות שלו... 

אם רק היו יודעים לאן המחשבות שלי מפליגות... ומה קורה כשאני פושטת את המדים.. בנתיים, נחזור לעולם האמיתי.. שם אני בצד השולט.