קושי לוגי

שמתי לה כיסוי על העיניים והודעתי לה שבעשר השעות הקרובות היא תהיה עיוורת.

הושבתי אותה ליד שולחן האוכל והכנתי לה ארוחת בוקר עם המאכלים החביבים עליה: חביתת ירק ותה אנגלי עם עוגיות חמאה ביתיות.

נכנסנו לאוטו ונסענו זמן מה. נכנסנו למקום בו הרגישה את הלחות הגבוהה. הפשטתי אותה מבגדיה, הלבשתי אותה בחלוק, הלכנו קצת, הורדתי ממנה את החלוק והשכבתי אותה על שולחן עם התחת כלפי חוץ.
היא הרגישה משהו נשפך על הגב שלה ואז זוג ידיים מעסות את השכמות שלה היטב. הידיים המשיכו להעניק לה מסאג' בכל חלקי גופה, ללא מילים.
עבר זמן מה, הידיים הפסיקו, עבר עוד רגע, מישהו מוריד אותה מהשולחן. היא קוראת בשמי ואין תגובה. מקבלת את הבגדים לידיה ומתלבשת.

שוב נכנסים לאוטו ונוסעים, הפעם האוטו מרגיש אחר. ריפוד עור, מרווח. היא במושב האחורי וגם זה שאוחז בידה. יורדים מהרכב, היא שומעת גלים מתנפצים, דורכת על חול - היא בים. הולכים כמה זמן יד ביד, נעצרים והיא מושבת על שטיח.
ידיים מורידות ממנה את מכנסיה ואת תחתוניה, מפסקות את רגליה. ראש מנשק את ירכיה. זה הראש שלי, היא דיי בטוחה. הידיים מלטפות, והראש מתקדם, מנשק, נושף, מלקק. היא מריחה את המלח, לא יכולה שלא לחשוב על איפה היא נמצאת ומי צופה בה. אבל האווירה והלשון עושים את שלהם והיא מתמסרת.
אחרי היא-לא-יודעת-כמה-זמן היא מולבשת וחוזרים לאוטו. גופה רפוי לחלוטין, היא נתמכת בזוגה על מנת ללכת.

נכנסים למקום כלשהו ומתיישבים. היא שומעת אנשים, נשמע כמו מסעדה. חפצים מונחים ונלקחים משולחנה אך ללא קול. כוס מתקרבת אל שפתיה, לוגמת, משקה מתוק ואלכוהולי. כף מתקרבת לשפתיה, היא מאשרת כניסה ואוכלת. היא מניחה ששאר האנשים במסעדה וודאי מסתכלים עליה, אבל היא לא שומעת שום מילה עליה בבירור. הכל טעים כל כך, מנסה לזהות את מרכיבי האוכל כמשחק - נראה לי יש פה ריחן, בזה יש קינמון.

היא נלקחת לחדר כלשהו. היא שומעת מים יורדים באסלה. דלת ננעלת, מכנסיה מורדים, ברכיה מכופפות, ככה היא נשארת. הפעם היא לא בטוחה. היא צריכה לשירותים אבל מי יודע איפה היא? אולי היא תתאפק. מצד שני מי יודע אם תהיי לה עוד הזדמנות להתפנות. היא מחליטה להטיל את מימיה. רעש מי האסלה שענו לה נתן מפלט לאנדרנלין שמילא את גופה.

היא נוגבה, הולבשה, ושוב לאוטו. נוסעים בכביש עפר, מגיעים למקום והולכים ברגל. מגיעים לחדר ושם היא מופשטת ומולבשת במחוך וחצאית. מברשת עוברת בשערה. היא מקבלת כוס מים. הולכים שוב הפעם למקום פתוח, אין רצפה, כנראה גינה או משהו.

היא שומעת את קולי, מגיע ממקום נמוך מבדר"כ - ''את שלי?''. היא עונה ''לנצח נצחים'' ומושיטה את אצבעה כפי שהיא נוהגת לעשות בתשובה לשאלה הזו. היא מרגישה טבעת עולה על אצבעה. פתאום שומעת המון מוחא כפיים וצועק מזל טוב. היא מורידה את כיסוי העיניים ורואה את כל מכרינו לבושים יפה בגן האירועים, היא לבושה שמלת כלה ועומדת בין 4 מוטות המחזיקים פיסת בד.

איזו הפתעה נחמדה, חשבה לעצמה.