מצאתי חנייה לא רחוק, הגעתי בקלות לפי ההוראות המדוייקות, הקשתי את קוד הכניסה ועליתי לקומה האחרונה. השותפים שלה היו בדרכם החוצה, נכנסתי פנימה היא הופתעה לראות אותי. היא אמרה שלום, נגשה אליי והביאה לי חיבוק. אז היא נזכרה וירדה על הברכיים.
ליטפתי את הלחיים שלה, את השיער, את הגב. היא הביטה בי מלמטה. הוצאתי את העט האדום מכיס החליפה, היא הביטה בי במבט מופתע. הכנסתי שתי אצבעות לפיה, היא החלה למצוץ, דחפתי את האצבעות עד סופן, חוקר. מציצה מצויינת, חשבתי לעצמי, אז הוריתי לה להוציא את לשונה, תפסתי בידי, וסימנתי וי. הרגשתי קצת מטופש. היא התחילה לשאול "רוצה ללכת...", שמתי את ידי על לחיה, מלטף בעזרת הבהן, "איך אמרנו שמדברים?", היא הרימה את אצבעה, הנהנתי, "רוצה ללכת לחדר, מאסטר?", הסכמתי. היא באה לקום, עצרתי אותה מהכתף, היא המשיכה על הרצפה. הרגשתי קצת מטופש.
התיישבתי על המיטה, "תורידי את הנעליים", היא חלצה את נעליי, אחר כך את גרביי והחלה ללקק היטב. אני שכבתי על המיטה ועצמתי עיניים. מכירים את זה ש-במקום זר קשה להרגיש בנוח? אז אני הרגשתי כאילו אני שוכב במיטה שלי. השכבתי אותה על הבטן בקצה המיטה, ברכיים על הרצפה (לקוראי הבלוג זה לא צריך להיות חדש) והרמתי את שמלתה חושף ישבן עגול בחוטיני שחור. הוצאתי את העט האדום וסימנתי וי. הפעם עברתי עליו שוב ושוב, חורט עם העט, שילוב בין האהבה שלי לתת ציונים לבין החיבה שלה למחטים (זה הייה פיילוט 0.7).
הגיע הזמן לגולת הכותרת, סשן מתמטיקה. הושבתי אותה על ברכיי, שנינו מצפים לדבר דומה, פשוט הדרך תהיה אחרת. נהוג להעניש על טעויות במתן ספאנקים, מי שעושה זאת כנראה לא מבין את לב הישבן תחת ידו, או שפשוט אינו מעוניין באמת להעניש. בכל אופן, אני נותן ספאנקים כפרס על התנהגות טובה ומפסיק כאשר ההתנהגות אינה טובה. "את יכולה לספור עד עשר בכפולות של שתים?". רטינה, מלמול, בסוף "שתים, ארבע, שש, שמונה, שבע" (הדעות חלוקות על המספר האחרון, ראו בהמשך). "את צוחקת עליי?", "לא", "תספרי עד עשר בכפולות של 2", "חמישים", "נו", "לא רוצה, מתמטיקה זה לא סקסי". גם כן מתמטיקה, בקושי חשבון.
לא אהבתי את התשובה. דבר ראשון, מתמטיקה זה כן סקסי. שנית, מדובר על תרגיל בריכוז, משמעת ואמון, הרי חיבור למדנו בכיתה א'. הורדתי אותה ממני ונשכבתי אחורה, היא עלתה עליי. אחרי כמה זמן היא שאלה "למה אתה מתכוון בכפולות של שתיים?", "שתים ארבע שש שמונה עשר" עניתי. "זה מה שאמרתי", "אמרת שבע. באופן כללי, אם את לא מבינה אותי תשאלי". "תחזרי לתנוחה". חזרה. "אחרי כל סטירה תגידי את הכפולה הבאה של שלוש. את מבינה?", "לא", "שלוש, שש, תשע, וכולה". ספאנק ראשון "שלוש מאסטר", שני, "שש מאסטר". שתי סטירות רצופות. "מה אני אמורה לכפול?", "פשוט תאמרי את המספרים אחד אחרי השני", "איפה היינו?", "שתים-עשרה", "חמש-עשרה מאסטר, שמונה-עשרה מאסטר". המשכנו עד שישים (אם את קוראת, זה עשרים סטירות סה"כ).
אחרי כן היא מצצה לי, כמו שלא מצצו לי אף פעם. כל פעם לפני שגמרתי, הפסקתי אותה. "למה הפסקת?" שאלה. היא חששה שהיא עושה משהו לא בסדר. "אני חייב לך דין וחשבון?", שתתפתל קצת. הוצאתי את החזה שלה מהחזייה, עשיתי קווים על הפטמה עם העט האדום. הבהרתי לה שאלה לא איקסים, סתם קשקושים (שכן אם התשובה לא נכונה אני עושה קו אחד על הכל ועובר הלאה). דחפתי לתוכה אצבעות. "תגמור מאסטר", "קודם את", "לא". לפתתי אותה עד שלא יכלה לזוז, שלחתי את שתי הידיים בין רגליה, וגרמתי לה לגמור. היא לא אמרה תודה. אחרי שנחה כמה דקות, היא חזרה למצוץ, אספתי את שיערה, תפסתי בו, יד שנייה תופסת מאחורי הראש, תזמנתי את עצמי היטב, הצמדתי את הראש שלה לאגן שלי, כל הזין בגרון, וגמרתי. "תודה מאסטר".
לפני 13 שנים. 13 בדצמבר 2010 בשעה 12:33
