לפני 13 שנים. 26 בדצמבר 2010 בשעה 0:53
מעט לפני שינה, בין הכרה להרפייה, אתה שומע קולות.
אתה לא שומע אותם כאילו הם אמיתיים, אבל אלו לא מחשבות בלבד.
הם אומרים כל מיני דברים, לפעמים ממש מוזרים.
חלק חזקים פחות, חלקם חזקים יותר.
אתה עוצם עיניים ומתחיל לראות דמויות. הקולות מדברים על הדמויות, אולי.
הערבוביה מרגישה כאילו כל החלומות נדחקים בחדר ההמתנה, מנסים לצאת אחורה.
נו, הפוסט הזה יהיה יותר קוהרנטי אחרי שאנסח אותו שוב בזמן ערות.
אנסח... מזכיר לי אונס.
