״אני מודה שאתה ממש מסקרן אותי.״
זה מה שכתבתי לו. כזו חוצפנית.
לא שיערתי לאן הסקרנות יכולה להוביל אותי, עמוק למטה, לתוך מחילת הארנבים, כשכבר עכשיו ברור לי, שזו שתצא מהמחילה זו לא אותה אחת שנכנסה.
הוא גורם לי להרגיש אחרת, שונה. ילדה תמימה שרק רוצה לחקור ולגלות עוד, על עצמה, על העולם המרתק הזה.
הוא גורם לי להרגיש קטנה לידו, שברירית. כאילו אין זכר לאישה החזקה שאני ביום יום, שכאן מתחתיו יש לי מקום לתמימות, מקום להסיר את המסכות והכבלים הבלתי נראים שאזקו אותי במשך שנים, ופשוט להיפתח.
הוא גורם לי לעשות דברים וליהנות מדברים שלא חשבתי שאעשה אי פעם.
אם זה בדיבור הסוטה, בפתיחות, או במציצות העמוקות, והרימינג המושלם (אם יורשה לי להשתחצן) שנתתי לו ושחירמן אותי בטירוף. אם זה ההצלפות החזקות, ליקוק הזרע שלו שהיה מתוק כל כך, או פשוט להיות מסוגלת להישאר עירומה מולו עם כיסוי עיניים, ולתת לו להשתמש בי כרצונו.
בינתיים אני במחילה.
נעים לי פה.