אני בהפוגה. לא בטוחה שכזו שחיפשתי במתכוון…אבל כך יצא.
בזמן הזה, המוח שלי ממשיך לעבוד, ובמלחמה בינו לבין הכוס שלי - הכוס מנצח. ויש לי צרכים, וכשהם לא ממומשים, הכוס שלי ינהל את ההצגה ויאתר אותם, גם בפינות החשוכות ביותר.
כמעט שנה שאני כאן. שנה שלא היו לי אינטראקציות וניליות עם גברים. רק בדס״מ, או קינק, כמו שאוהבים לקטלג פה.
פחדתי מזה. פחדתי לא להרגיש כלום, לא להתלהב, להרגיש קהה וחסרת עניין.
ואז נזכרתי בקיומו. החתיך מהעבודה שלי. מבוגר ממני, גרוש, בכיר, חכם, בקיצור הורס (אך דוש כצפוי).
היו לנו בעבר כמה אפיזודות קצרות, שכללו נשיקות חפוזות במשרד וסקס די לוהט (ונילי להחריד) בארץ ובחו״ל.
הספיקה הודעה אחת ממני והוא מתייצב בחדר שלי. אנחנו מתקשקשים קצת, המבוכה של שנינו ניכרת, ואז הוא קם ואני מבינה. הוא נעמד מולי ומחבק אותי. חיבוק ארוך ממש. הוא גבוה מאוד, ואני מתכרבלת בתוך החיבוק הזה, ואז הוא נישק אותי.
שנה שלא סתם נישקו אותי. בלי למשוך לי חזק בשיער, להוריד אותי לרצפה, לחנוק אותי. בלי להשאיר סימנים.
אני מופתעת שזה עדיין נעים לי. עדין. רגוע.
מאוחר יותר בערב הוא מסמס לי. אני קולטת בוייב שגם אצלו משהו השתנה. הוא בוטה יותר, פחות מהוסס.
אנחנו נכנסים לסקסטינג מטורף, ולאט לאט אני גורמת לו לדרוש ממני דברים, לתת לי הנחיות, ״לשלוט בי״. זה לא בא לו טבעי אבל אני לגמרי מופתעת לטובה.
שנינו אנשי המילה הכתובה, ובכמה משפטים טובים, אני מוצאת את עצמי עירומה, רטובה בטירוף, עד הגמירה. אני נרדמת עם חיוך מסופק.
למחרת במשרד הוא מסמס לי שוב, ומזמין את עצמו אליי לחדר. הוא מנשק אותי והפעם זה קצת חזק יותר, הוא תופס לי בפטמות (אבל לא צובט אותן), מנשק אותי בצוואר אבל אז אומר שהוא מפחד להשאיר סימן… תשאיר סימן!! אמרתי לעצמי במוח ולא הצלחתי לבטא. ואז הוא תופס לי את היד ומצמיד לזקפה שלו. והיא בולטת ממש.
צריך לסיים, אנחנו מתנתקים מהאחיזה, והוא נשאר עוד כמה דקות להירגע 😅
אין לי ספק שהסקס הבא שלנו כבר מעבר לפינה.
מעניין איך זה ירגיש…
