[אז רצה הגורל ואני לא במיטבי בימים האחרונים (הזיה רפואית שמקווה שתחלוף בקרוב!), ולכן הפוסט הזה עולה מעט באיחור.]
שבועיים שלא נפגשנו. אני עולה אליו במדרגות וחושבת על כל מה שקרה לי בשבועיים האלה, מחכה לפרוק אצלו, לשמוע את התובנות שלו על דברים, להירגע.
הקסם עובד בשניה שהוא פותח לי את הדלת. אני אפילו שומעת את אנחת הרווחה שלי. הגעתי למקום בטוח, לבועה היפה שלי, ששומדבר רע לא קורה לי כשאני בתוכה.
כמעט מיד מוזרמים לגופי יין טעים ועשן צמחי מרגיע. אנחנו מקשקשים על החיים, ועל העבודה ועל כלום. האוויר בחוץ נעים, לא קר ולא חם מדי, אני יושבת בכורסה במרפסת, שואפת לריאות, מחייכת אליו ונרגעת.
״אני רעב״. הוא קוטע לי את הריחוף. הפעם הוא לא סיפר לי לפני מה אוכלים. הפתעה. ״הכנתי לך פתיתים ונקניקיות״. ״באמת??״ שאלתי, והעיניים שלי נפתחו והאירו את כל החדר. זה ריגש אותי כל כך, טעם (של אוכל) של בית.
אחרי שאני שבעה ומעושנת ומעט שתויה הוא לוקח אותי לחדר. אני לא זוכרת בבירור מה הסדר של הדברים, או את כל התנוחות שהוא זיין אותי בהן.
אבל זכור לי במיוחד:
שהוא הלביש אותי בחלוק החדש והיפה שלי (שהיה לי קצת קטן בציצי 🤭)
שהוא גמר בקונדום ורוקן אותו ישירות לתוך הפה שלי (אימאלה סקסי ברמות)
ששכבנו במיטה צמודים אחרי גמירות מטורפות, ואז התהפכתי וליקקתי לו את כפות הרגליים (כיףףף)
ובעיקר אני זוכרת שהייתי ילדה טובה 🐣
[עד כאן להיום, אני עייפה]
