ילדונת חמודונת

אני הולכת לשכב במיטה כשאני חולה במקום להעמיד פנים שבבית הכל מתנהל כהרגלו, אם לא אהיה זמינה במשך היום תבינו..
אני לפעמים מדליקה את הנר הוורוד בצורת ורד יש לי כמה כאלה שעדיין עומדים בארון, ואז אני מניחה לו לבעור עד הסוף במקום שיעמוד בארון,
אילו הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר, לא חושבת שהרבה היה קורה.
אין לי כוח לפעמים להקשיב לסיפורים של אמא שמספרת לי על תקופת נעוריה ומעשיה לדעתי זה נדוש ולא מעניין בכלל,
בשבילי זה כאילו היא מדברת על הבעל שהיה,
ואז היא לא שוכחת להגיד גם מה היא חושבת שזה בכלל מכה,
היא טוענת שלא הייתי שותפה במידה רבה מהאחריות שבעלי נשא על כתפיו.
ואני כרגיל כמו אמסטף מגיבה שזה ממש לא עניינה ולעולם לא הייתי מתעקשת על דבר שלא הגיוני לדעתי, מה יעני לרצות רק מה שנראה לעיניי האחרים? אין סיכוי.
הייתי יושבת על הדשא למרות שהוא מכתים את מכנסיי אבל יודעת בתוכי שזה סיפוק של רצון והנאה שאני רוצה.
הייתי בוכה פחות בזמן שאני מול הטלויזיה ואולי יותר בזמן שאני צופה בחיים.
לעולם לא הייתי קונה דבר שאני יודעת שאין מימנו סיפוק לעצמי ולאחרים הוא כן יועיל.
במקום לרצות שההריון ייגמר כבר, הייתי נוצרת בליבי כל רגע ומבינה שהפלא שגדל בתוכי הוא הסיכוי היחידי שיהיה לי בחיים לסייע לאל לעשות ניסים.
כשהילדים שלי מתפרצים בסערה ומנשקים אותי לעולם אני לא אומרת אחר-כך.
לכו לרחוץ ידיים זה מה שאמא שלהם תמיד אומרת והם התרגלו למשפט הזה כל כך, הם יודעים שיש כללים גם לאחר הארוחה, ובערב לפני השינה,
לפעמים אני שוכחת מרוב עומס וטלטלה לאמר להם את המשפט שעבורם יקר
"אני אוהבת אתכם הכי בעולם,
ואז הבכור אומר אמא לא לשכוח את המשפט,
"אני לעולם לא שוכחת חמוד רק רוצה שתירדמו"
אך מעל לכל, לו היו נותנים לי עוד סיבוב בחיים, הייתי תופסת כל רגע.כמו גל.. מביטה בו ורואה אותו באמת. חיה אותו ולא מחזירה אותו בחזרה לעולם.
המשפחה הלא גדולה שיש לי יודעת שאני תמיד עם עין פקוחה ופה לא קטן כלל,
יום שישי האחרון למשל ישבנו בשולחן ואמרתי בואו נחשוב על מה שהאל ברך אותנו, ומה אנחנו עושים בכל יום כדי לקדם את עצמנו מבחינה מנטלית, פיזית, רגשית. אני מקווה שיהיה לכם יום מבורך משפחתי היקרה שבת שלום ומבורכת.
הם מסתכלים עליי כאילו המומים אני פשוט מציאותית זה חלק מהחיים.
אחותי הגדולה אומרת שאני פשוט מכה שאני מתחילה לדבר זה כמו מגילה,
אחותי הקטנה לא מתווכחת כי היא יודעת שאחרת תפרוץ מלחמה,
אמא אומרת רק נכון בסדר ואת צודקת, היא למדה שבחיים אני שעה יעשה להם הרצאה עד שהוכיח שהם טועים, אפילו עם אני באמת טועה.