התקופה הכי יפה שלי לא נגמרת,
האהבה הכי גדולה שלי תמיד מתפוררת,
אני אוהבת את השנים שחולפות
ואני אוהבת אהבות נכזבות,
אני לעולם לא נעקצת
אישה שתמיד בולטת,
אני אישה רעה שנותנת לסבול לפני שנגמרת השנה,
אני לא בוכה וגם לא סובלת,
להבין אותך אני לא מתכוונת,
אני שוכחת אך לא סולחת אני טובה לאינטרס מסוים,
אני חברה בנפש אבל לא של כל אחת,
שאני פוגעת אני גם רומסת לא משאירה טיפה של רגש,
רחמים היא מילה יפה שבאה ללא חשבון ובלי שום חרטה,
ביופיי ובעיניי ובחיוך ערמומי אני עושה בך כל שעולה על רוחי,
גם שאתה משחק הגיבור לידי אתה חלש אפוס כוחות,
אתה בשבילי תהיה טרף קל אשחק בך עד בלי דיי,
אותך תמיד אמשוך בחיוך מפתה ואח"כ אעזוב עם אחר,
ערפילים של אישה קשה זאת אני אין אצלי משקלים למילים ולא לחולשה,
אני חסרת רחמים וחסרת בושה לא עושה חשבון לאף בן זו...,
העיניים שלי קורעות אותך בדמעות,
אכזבות היו אמורות לקרות,
איך רימיתי אותך ככה, אתה מלא בשאלות אה?,
אבל תשובות ישארו לך בחלומות,
אני תמיד אנדוד למקומות אחרים ורחוקים מכאן,
אגמים ושדות אחצה ואשחק לכולם ברגשות
ולא אלך אחרי איש אכה בהם בכל חוזקי,
עכשיו תלמד מה שקרה אתמול שלשום ובשבוע שעבר מת,
עבורי,
היית בדיחה שסופה תם,
אין דרך חזרה זאת הדרך שבחרתי בלי שום חרטה.
לפני 17 שנים. 7 ביולי 2007 בשעה 17:01