אני רואה אדם אוהב
אבל אבוד אצלי בתוך הלב
מביט לעננים ומלא בעצב
יורד למטה ומתיישב מול גופי,
פוסע לך במחשבות
חומק מסערת מילים ורגשות
והכעס מתאדה בשמש,
תקשיב ילד אל תתעטף בחלומות
הם כמו השיניים שכואבות
כל פעם קצת,, עד שהפה מתנפח ודי,
אל תפחד גם עם עכשיו קצת עצוב,
השמש תשקע לפני שתשוב
הנח את ראשך לידי ואל תחלום
תן לחום בליבך קצת לזרום אליי י
ואל תפחד זה ממש לא אסון, כל אוהב סובל כאב.
אתה רוצה לדבר ונחנק אני כל כך אוהבת שאתה חסר אונים
רוצה להגיד אבל לא יוצאות לך מילים,
אז בוא חבק אותי כל כך חזק מי יודע עם זאת לא הפעם האחרונה,
הלווווווווווווווווו
אתה שוכח את עצמך אנחנו מציאותיים,
ממש כבר לא ילדים קטנים,
אנחנו לא נמצאים בקרב של אוהבים,
אל תפחד שעכשיו קצת עצוב מחר יום חדש אולי מצב רוחי ישתנה
ואז יהיה לך ממש טוב כמו ביום הראשון.
לפני 17 שנים. 14 ביולי 2007 בשעה 12:01