דברים שלמדתי לאחרונה עליי..
על חבלים ועל אפטר קר...
כי מכל משבר, צומחים....
אז נכון שתמיד אומרים שאפטר קר זה חלק מסשן?
רוב הזמן הבנתי את זה ברמה העקרונית.
אבל אז בשיעור שיבארי לפני זמן קצר מידי, נתקלתי בסיטואציה שתפסה אותי לא מוכנה.
היעדר אפטר קר מוחלט בשילוב של קור וניכור אחרי שיעור מתקדמים.
התרגול עצמו לא עבר בקלות. אפילו בקשירת המנח של הידיים היה חבל שורר שלחץ באופן לא מוסבר בנקודה מסוימת שהוביל אותי לקושי גדול. בסוף אותה קשירה זכיתי ליחס קר, היעדר מוחלט של החזקה, ליטוף, חיבוק או מילה טובה. כל זה בתוך קשר חבלים של חודשים רבים שבו יש הבנה ברורה של הצורך של כל צד במערכת. בדיעבד הוסבר לי שזו הייתה בחירה מודעת, שהקושי שלי היה ברור ונראה ובכל זאת התקבלה הבחירה לא לעשות אפטר קר מסיבות שונות שלא היו תלויות בי.
מעבר לכך שסיימתי את הקשירה עם נימולים שעברו רק אחרי צלילה (10 שעות אחרי בערך, ואיזה מזל שאני צוללת), התחושות הקשות המשיכו ללוות אותי ימים קדימה.
ניסיתי להבין מה קרה שם, מה קרה לי?
לאט לאט נפלו האסימונים.
כשאני בוחרת להתמקם כנקשרת/בוטום, אני בעצם מאפשרת לעצמי להעביר שליטה, אחריות אבל לא רק. במידה מסוימת אני מורידה מעצמי חלק מהאנושיות שלי ובוחרת להעמיד את עצמי לצרכי הקושר/טופ שלי.
יש בזה מבחינתי מן ההחפצה (העצמית?). ברגע הזה אני בעצם חפץ, פריט, גוף ללא רצונות פרטיים לשימוש של האחר שבו בחרתי.
זה רלוונטי לכל סוגי הסשנים, בין אם זה לצורך הנחת חבלים בשיבארי ובין אם זה קבלת כאב באימפקט.
בשיבארי, העומק עבורי הוא גדול יותר. ההתמסרות היא כמעט מוחלטת, אני מוותרת על היכולת לנוע, על היכולת לבחור לזוז מהסיטואציה, על היכולת לגרד באף כשמציק.
אפטר קר, מזכיר לי שמי שהענקתי לו אותי, מעריך את הבחירה הזו. מעריך אותי. אני תמיד אומרת שהאפטר קר שלי הוא קודם כל חיבוק, אבל הבנתי שזה לא מדויק. האפטר קר שלי הוא להרגיש נראית שוב כאישה, אדם, שוות ערך. להרגיש שנוכחים איתי בזמן שאני חוזרת לעצמי, לכוחותיי, לתודעתי הצלולה כשערפילי הסשן/ קשירה מתפוגגים.
בבחירה לא להעניק לי את הרגעים האלה, וגם לא לבדוק לאחר מכן לשלומי, נותרתי באוויר. ריקה, חלולה. בתחושות קשות של שימוש וניצול כמו שלא חשתי מעולם.
חשוב לי לציין שלאחר כמה ימים ישבנו ושוחחנו והיה ניסיון כנה לתיקון התחושות הקשות, זה עזר לי מאד, במיוחד ליכולת שלי לסלוח, כי בסוף כולנו אנושיים וכולנו טועים.
האירוע הזה כל כך לא אופייני לקשר שהיה לנו. קשר של תקשורת פתוחה, התחשבות, חיבור כייפי חברי ומיוחד. שונה ממה שחוויתי עד אליו בחבלים ושהיה שמור לו מקום חם מאד בליבי.
אולי זו גם הסיבה לתחושות הקשות ולטלטלה העמוקה.
ההתנצלות הכנה, ולקיחת האחריות עזרו לי לשחרר מהכעס והפגיעה העמוקה שחשתי. אבל לצערי עדיין נותרתי באי שקט וביני לבין עצמי נשארתי מעורערת, עם לתהיות ומחשבות קשות מאד ביחס לעצמי.
לשמחתי ולמזלי יש לי אנשים אחרים מדהימים סביבי.
החל מהשותף שלי לצלילות, דרך הקושר שלי וכל החברות.ים מדהימים מעולם השיבארי, הקהילה הבדסמית ומהחיים שהצליחו לעטוף אותי ולהחזיר אותי לעצמי, להחזיר לי את תחושת הערך והאנושיות שלי.
תודה לכם אנשים יפים, אני אוהבת כל אחד ואחת מכם שהיו שם בכל מדיה ואמצעי.
ואתם... טופי.ות קושרים.ות....
אם אתם לא בטוחים במאה אחוז שאתם יכולים לעשות סשן מתחילתו עד סופו כולל כל מרכיביו, אל תכנסו אליו. זה החוזה...
התחלתם?
אין לכם.ן את הזכות לבחור לא לעשות אפטר קר, זה חלק מההסכם. עשיתם סשן? נהנתן מההתמסרות? תדאגו לבוטום שנשאר עם לב פתוח ונשמה מרחפת לחזור לעצמו.ה .
אפטר קר זו לא המלצה!
זו התחייבות!