Deflower My Mind

מתוק

כל טריגר הוא הזדמנות

הזדמנות ללמוד עוד על עצמנו

הזדמנות לאהוב את עצמנו עוד קצת

הזדמנות לחמול

החיים בלי אתגרים ומשוכות 

זה כמו רכבת הרים בלי ירידות

האם כוס רטוב זה מספיק כדי לקבל אישור כניסה?

או שאולי אני צריכה להגיד במפורש מתי היא מוכנה? 

למרות שנסעתי כל הדרך מהבית עד אליך בהתרגשות רבה

הרגשתי שנאנסתי בלי כוונה תחילה

כל פעם אני מבטיחה, הפעם איהיה יותר קשובה

לא עובד עליי יותר, הקול הסמכותי הזה של השליטה

אפילו קצת מעורר חלחלה, לחשוב על הילד שאתה

הילד הפגוע שמסתתר מתחת לחליפה שרק מחפש משהו לאחוז בו

לקבל שליטה

זה כמו הפרעות אכילה, אלכוהוליזם או התמכרות לעבודה

כשהחיים נותנים לך סטירה אחרי סטירה

אתה רק מחפש לאן לברוח לקבל שליטה

פעם גם אני הייתי ככה מחפשת לאבד שליטה

וזה עבד, אולי אם הינו מכירים אז

אולי החדירה היתה עבורי מהנה

פעם הרגשתי שאני צריכה לשלוט בהכל בחיי

והאחריות שהיתה על כתפיי היתה גדולה

היום כבר לא מחפשת לאנוס את עצמי

רק לאהוב, ברכות, בהסכמה

ובחמלה שאין לה סוף

היום אני יודעת שללא צל ספק שיש דבר כזה אונס בהסכמה

ואני יותר לא מסכימה

זה לא סוד לאף אחד שרוצה שאנשים שנמשכים לעולמות הפטיש והבדסם

סוחבים איתם טראומה כזאת או אחרת, ברוב המקרים זאת כנראה טראומה מינית

אני לא יוצאת דופן, גם אני כל הרוב המוחלט פה מאובחנת עם CPTSD 

או בעברית פוסט טראומה מורכבת שנגרמה במשך שנים ע״י האנשים שהיו קרובים אליי

הקשר הזה בין מיניות שמכילה בתוכה שליטה וכוחניות, שעל פניו ברמה ההגיונית צריכה להפעיל טריגרים מהטראומה. 

וזה בדיוק מה שקורה, הטריגרים, הפלשבקים.

רק שהפעם אנחנו בסביבה מובקרת 

סביבה בטוחה שגם בצד הנשלט - יש לי את השליטה להגיד סטופ, עד כאן, לא נעים לי יותר. 

זה מאפשר לי להחשף לאותה הטראומה שוב ושוב ולהצליח לשנות את התגובה, הסיפור שאני מספרת סביב הסיטואציה.

וזה מה ששעוצמתי בבדסם, היכולת שלנו להחלים מאותה הטראומה.

תאמין לי אני מנסה 

אני נפגשת, פוגשת, ואפילו משתפת

אבל איתך זה אחרת

לא מתאמץ, פשוט, טבעי

כאילו ככה צריך להיות 

אתה היחיד שיודע 

ממך לא הצלחתי להסתיר

הדבר הזה שנקרא אני 

אני תוהה 

אם ככה יהיה רק איתך

או שזאת בכלל אשמתי 

אני לא מסכימה לאף אחד להכנס 

ללב שלי

ולמרות זאת לא הייתי משנה דבר

העליות הירידות, הדמעות שלעיתים לא היו שמחות

לימדת אותי מה זאת אהבה 

ועל זה אני רוצה לומר תודה 

ולמרות שהיו לילות שקויתי שתהיה לצידי 

הבנתי בתוך תוכי שזה לא אפשרי 

שיש לך אישה שהיא לא אני

וילדים שלך שלעולם לא יהיו שלי

אבל תדע שרציתי, ועדיין רוצה 

נכון שאני זונה, אבל מגיע לי יותר 

יותר ממך

ועם הזמן, יש בי מקום שהשלים 

וכבר לא בוכה שהיא לא אני 

רק אוהבת 

וכל יום לומדת לשחרר קצת ממך 

ויבוא יום אני בטוחה 

תשחרר אותי ותגיד בהצלחה

חשבתי שזה יעבור לי. חשבתי אולי זה תקופה. ואחרי זה אני אתיישר ואיהיה כמו כולם. 

אשאיר את הסשנים מאחורי ואתמסר ל״דברים החשובים באמת״ 

אפילו נכנסתי למערכת יחסים רצינית, ואפילו עברנו לגור ביחד. 

משהו בי נכבה. 

שיתפתי אותו שזה מה שמושך אותי ועושה לי את זה. 

ואפילו הוא ניסה להיות השולט. אבל זה לא בא לו טבעי.

עם הזמן הרגשתי שאני מאבדת את המיניות שלי. 

אני לא מינית ? זה לא הגיוני 

אחרי ששמעתי את הפודקאס safeword מזוג בקהילה פה. 

הבנתי, נפל האסימון. זאת נטייה מינית. היא לא תחדול להתקיים.

אני אמשיך לפנטז על שולט שישלוט עליי. 

אמשיך להרגיש אומללה לא משנה גם אם אגמור. 

זהו. אני מתמסרת. יש קהילה שלמה שמחכה לי. 

אני חלק מכם ואתם חלק ממני

אנחנו בדירה הקטנה שלי בתל אביב, הינו מכנים אותה ״הקוביה״. 

זאת הפעם הראשונה שהוא חונק אותי בסשן. 

הוא פרס את המזרן יוגה הסגול שלי על הרצפה, ״תורידי את הבגדים ותעמדי על ארבע״. 

הוציא את חבילת האזיקונים השחורים ממתחת לכיור של המטבחון. קשר את ידי מאחורי גבי והרגליים. 

אחרי כמה מכות בטוסיק ועוד כמה בכפות הרגליים, עזר לי להתרומם על הברכיים. כמה סטירות ומכות על השדיים. 

עד כה מוכר לי, בטוח לי. 

הוא ליפף את החגורת העור העבה של המכנסיים שלו סביב הגרון שלי.

מהר מאוד הרגשתי שהכל ניהיה חשוך ומתחיל לזוז ואני נופלת, רגע אחרי אני שומעת את שמי פעם אחר פעם. 

אני רועדת, עדיין על הברכיים. לוקח לי כמה שניות טובות להבין איפה אני נמצאת ועם מי. 

התחלתי לבכות. 

אני לא בוכה בד״כ אחרי התעלפויות. 

הפעם הדמעות פשוט זלגו.

זאת לא הפעם הראשונה שאני מתעלפת, זאת היתה הפעם הראשונה איתו.