מאדאפאקה

כשהיינו בערך בני 11 האופנה אצלנו הייתה איסוף פרפרים כמעט כולנו עסקנו בזה,לחוד או בשותפות עם עוד ילדים.
הרבה חברויות לנצח נוצרו והתפרקו בינינו באותם ימים על רקע של שותפיות באוסף הפרפרים.כולם היו בשלב זה או אחר בשותפויות עם כולם, חוץ מעומרי.
עומרי היה מלך הכיתה. היה לו את האוסף הכי גדול והכי יפה של פרפים,ובלי שותפים,וביגלל זה כולנו קינאנו בו והערצנו אותו.
בגלל שאמא שלו הייתה מדרום אמריקה היו לו באוסף המון פרפרים אקזוטיים שהוא קיבל מהדודים שם, אבל הכי חשובה הייתה העובדה שהיו לו באוסף את כל המינים של הפרפרים שחיים בארץ. בעצם את כולם חוץ מאחד.לאף אחד מאיתנו לא היה צבעוני שקוף,אחד מהפרפרים הנדירים בארץ.
במשך יותר משנה הלכנו עם רשתות פרפרים,מוכנים לכל זיע כנפיים.
עומרי הבטיח שמי שיביא לו צבעוני שקוף יהיה שותף שווה שלו באוסף.
הרבה פעמים היו כאלו שחשבו שהם הצליחו לתפוס צבעוני שקוף אבל תמיד התברר,בסופו של דבר,שהם תפסו פרפר פושט או סתם צבעוני רגיל שהאבקה על הכנפיים שלו נשטפה ברוח.
אחרי שנה בערך נגמר השגעון לאיסוף פרפרים והתחלנו לאסוף דברים אחרים:בחורות,תעודות,כסף,מעמד ועוד כמה דברים כאלה.
לפני שבוע,יום אחרי שה"דיסקברי" נחתה בשלום בקליפורניה,כשעמדתי וחיכיתי בתחנה על מנת לאסוף משהו מאחי בזריזות,התסכלתי שניה למטה,ובצד הכביש ראיתי את מה שנראה לי,אחרי כל אותן שנים,כצבעוני שקוף.
למשך מספר שניות חשבתי אם להרים אותו,ואז נשמע רעש של מכונית מתרסקת,ממש קרוב אלי.
זו הייתה מכונית ברינקס כזו,להעברת כספים,שעליה סמל של בנק המזרחי,הכביש היה שומני ממכונית פגומה חולפת,וכנראה שהנהג לקח את הסיבוב מהר מידי.
מההתהפכות נפתח כל הצד האחורי של המכונית ושטרות כסף החלו להתעופף באויר....
את הצבעוני כבר לא הרמתי.ממילא אחרי כל כך הרבה שנים כבר לא הייתי בטוח בזיהוי,ובכלל,זה יכול להיות באותה המידה צבעוני רגיל שנסחף ברוח ובגשם וכל האבקה נשטפה ממנו.