אנשים עובדים לא חולמים בלילות
כל התסבוכת האחרונה החלה בזה שנעמרה לקחה את תמי איתה לגמלאות כדי לגדל חמוצים לפרוות ואתרים הזויים לחמוסים ירוקים מבפנים.
זה כשלעצמו לא חרה לי כלל ועיקר,בסה"כ הדמויות שאני יוצר שמחות כשמישהו אחר משאיל אותן לסיפור אחד או שניים,ואני לא עד כדי כך רכושני,אבל החיים אף פעם אינם פשוטים.
כדי לספק את תאוות ההנצחה העצמית שקיימת בכל אדם כמנגנון התגוננות בפני הסופיות המוחלטת של החיים,ומי לא היה רוצה להשאיר אחריו מונומנט לדורות הבאים בצורה זו או אחרת,נעמרה מכרה את תמי בתמורה לאזכור האתר שלה בעמוד של האנטרנט של עיתון מסויים לאנשים שגם חושבים.
בהערת אגב ניתן להזכיר שגם אני הוצאתי פעם עיתון-"הגאזאטה ד'לה ג'ימי-העיתון לאנשים שחושבים מעט כל יום ועושים אפילו פחות",שיצא אחת לשבוע במשך כמעט שלושה שבועות והיה יחודי בכך ששם העיתון היה יותר ארוך מתוכנו,וכן בכך שמספר הכותבים בו היה גדול ממספר הקוראים.
בכל מקרה,בשבועות הראשונים לא הרגשתי כלל בחסרונה של תמי,גם בגלל שהייתי שבוע בפינלנד ועוד שבועיים אחר כך לא נחתתי בקרקע המציאות,וגם בגלל שהטלויזיה שלי מפסיקה לפעול רק כשיש הפסקת חשמל כלל ארצית והמח שלי קולט את הנשיונל ג'אוגרפיק צ'אנל כרעש לבן.
אבל כשהתחילו לנבוט תפוחי האדמה על רצפת המטבח שלי החלטתי ברוב דעות שחייבים לעשות משהו בנידון.
דבר ראשון התקשרתי לגימלאות כדי לשאות את נעמרה מתי היא משחררת לי את תמי.נעמרה(שזה קיצור לנעמה אמרה למי שלא יודע) שתמי כבר לא תשוב,ובכלל אנשים לא חוזרים מגמלאות וחוץ מזה הגיע זמן שאתבגר.
במצב העיניינים הנ"ל לא נותרה לי ברירה אלא להתקשר לעוזרת הבית השבדית שלי אילאאאאאאאנית ולהתחנן בפניה שלבוץ מצב הדירה תסיים את ירח הדבש שלה בטיבט ותגיע לנקות.
אילאאאאאנית שממש התגעגעה למראה ולריח של דירתי,(שהזכירו לה תמיד את הרפת בחווה של אבא שלה בשבדיה) לא איכזבה אותי ואפילו הביאה איתה את הגשם הראשון ומעדן שבדי מסורתי שהיא בישלה בעצמה וכדי לבטא את השם שלו הלשון צריכה לעשות תנועות שלא זו בלבד שהן בלתי ניתנות לביצוע לכל יצור שאיננו ממשפחת הזוחלים,הן אסורות לביצוע בפומבי בחלק ממדינות הקונפדרציה.
אחרי שהבית היה נקי,הייתה לסבא שלי מומולדת.בדרך כלל לימי ההולדת של סבא הוא מבקש שנביא לו חלבה מתנה,אבל בגלל שהשנה הוא היה בן 80 החלטנו שזה לא מספיק,ובגלל שאמא שלי לא יכולה לרדת מהמיטה בחודש הקרוב ואבא שלי עסוק בהבאת הגשם,אז החלטנו להביא לסבא בתור מתנה את מה שאחותי תכין בחוג הבישול שלה באותו יום.
דווקא היה מוצלח כי היא הגיעה עם סיר של מרק בשר עם קרפאלך וזה הרי השילוב האהוב על סבא עוד מתקופת הצי הבריטי.
אחרי זה הגיעה הדודה לביקור ואז התחלתי לחשוב מה נשארו לי יותר,דודות בחיים או ניירות גלגול,בכל מקרה זה עניין של זמן,וזמן הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין.
אמרו לי פעם שניסים אינם קורים,הם נגרמים.
קראתי בספר המומינים שלי שיחיו,
שנעמרה מכינה מיץ חם כל מי שקר לו.
מגיעה לה מילה טובה וחרף כל זאת,
תמיד טוב שיהיה קשר כלשהו בין האנשים.
הטובים תמיד אנונימיים.
אמרו לי שאני סלבריטי,
ישבתי ער כל הלילה וניסיתי לקשור את החוטים.
מישהו יבוא בבוקר ויתיר את הקשר הגורדי,
ואם לא........
טוב יצאה בלוגה קצת הזויה הפעם,אבל זה מה יש עד שאמצא שלווה
ושיגיע כבר החורף,או השלום.
כנען
לפני 19 שנים. 22 באוגוסט 2005 בשעה 20:39
