מאדאפאקה

הסוס הממורמר
פעם אחת,לפני כ-80 שנים רבות,היה ילד ולילד היה סוס.הילד מאד אהב את הסוס שלו,ושיכן אותו בצריף,בזמן שהילד גר באוהל.והסוס היה ממורמר.
כל בוקר היה הילד רותם את הסוס למחרשה ויוצא לשדות לגדל אידיאולוגיות.בערב היו הסוס והילד חוזרים למעונם,שותים תה עם קוביית סוכר בין השיניים,אוכלים קצת חציר וחוזרים לישון עייפים אך מרוצים.והסוס היה ממורמר.
ככה עברו להן השנים,הילד גדל ונהיה ליהודי ואמר לסוס: "ראשית כל יהודים לא עוסקים בחקלאות,ושנית,בשל עליית תשומות,גידול אידיאולוגיות אינו כלכלי,צריך שינוי". הילד פירק את הצריף של הסוס ובנה מהקרשים עגלה,והטביל את העגלה בשם "תזרים מזומנים".
מאז עבר הילד להתגורר בעגלה,ויצא כל בוקר להתהלך בארץ ולפרנס,והסוס היה ממורמר.
עוד כמה שנים עברו,והילד (שכבר היה איש ויהודי,כזכור),התחתן והוליד ילדים,לתפארת החינוך הקיבוצי.עקב הגדלת המשפחה הוא בנה לעצמו דירת 100 מ"ר (נטו),והעמיס אותה על תזרים מזומנים.תזרים מזומנים לא יכלה לעמוד בעומס של הדירה והחיבורים שלה החלו לקרוס,בנוסף על כך המשא נהיה כבד לסוס והוא החל לסבול מבעיות של אי עמידה בנטל.והסוס היה ממורמר.
הילד-איש-יהודי,חשב הרבה על המצב ובסוף בא לסוס בהצעה כדלקמן:"אילו נוריד מעל תזרים מזומנים את החציר של ארוחת הערב יהיה לך הרבה יותר קל ,וחוץ מזה נחסוך 200 א"ש בחישוב שנתי". הסוס שקל בדעתו האם להמשיך להיות ממורמר,אך בסוף העדיף לדחות את ההצעה של הילד בהצבעה בקלפי,וגם להיות ממורמר.
ואז אמר האיש: "טוב,אבל נוריד לך 10% מהתקציב".
מוסר השכל: כשיהודי מפסיק להיות חקלאי הוא כבר לא מבדיל בין סוסים לחמורים.