יש מין מקום כזה נפלא בת"א.. דירה נחמדה ברחוב שקט
הרבה דברים קוראים שם, לפעמים אני יוצאת משם עם חיוך ומרגישה שאם אני אתפוס תעוצה מספיק טובה אוכל לעוף, לפעמים אני יוצאת משם עם חיוך מרוח עם הפנים (כזה של ערפד שתפס מחנה קיץ של ילדים בני 14 ביער), ולפעמים אני יוצאת משם ומרגישה בעפלה ולא יודעת איך לצאת משם.
במקום המיוחד הזה יש חדר מסתורי, שם רוב הקסם מתרחש
האנרגיה שנמצאת בין הקירות לפעמים מרגשת, לפעמים מדליקה ולפעמים מאוד מלחיצה.
חלק מהדברים המסתוריים בחדר הזה היו סימני ידיים מרוחות בגובה 2 מטר.
בכל פעם שנשארתי לבד בחדר הייתי מריצה במוח (החולני) שלי.. כל מיני תמונות כיצד סימני אלו הגיעו לשם.
ראיתי מישהי צמודה לקיר, ראיתי אורגיה מטורפת מרובת משתתפים, ראיתי פחד ומאבק של ה"קורבן" ובכל פעם הייתי ממציאה סיפור חדש עוד יותר פרוע מקודמיו...
כמה הופתעתי לגלות שזה בסך הכול סימני ידיים בזמן שניסו להחליף מנורה שתלוויה מאוד גבוה על התקרה...
מה שגורם לי לרצאות להשאיר שם סימני ידיים שלי במימוש אחד התסריטים
לפני 17 שנים. 16 באוקטובר 2007 בשעה 19:53
