הערות שוליים במסע המופלא

כשאני מסתכלת על מבוך שנקרא המציאות שלנו..
אני לא יכולה שלא ללכת לאיבוד לפעמים
לא יכולה שלא להיות מתוסכלת לפעמים מעצם העובדה שאני מבינה שיש בטוח חוק זה או אחר שפשוט בורחים ממני ונסתרים

מצד אחד יצרנו לעצמנו עולם נוח ויפה עם גבולות מוגדרים,
מגרש משחקים בטוח לאומת העולם האזכר בחוץ
חוקי משחק מוגדרים בעזרתם אנו יכולים להרשות לעצמנו להרגיש את מה שאנו מפחדים להרגיש בחוץ

מצד שני אנו ממש לא רוצים לקחת את החופש הזה לחיים שבחוץ.

למה?

אולי כי אנו פשוט מפחדים