לפני 16 שנים. 28 באפריל 2008 בשעה 19:33
בשרשת האין סופית הזו של אירועים "אקראים" , שבסופו של דבר מצטברים לחוויה כוללת שנקראת
(הסיבוב הזה של הוויה ),
המסע שאנו עוברים בין הדיונות , המצפן שמטעה לפעמים , כאשר אנו בטוחים שעיבדנו את המפה ,
שאנו לא ממש יודעים מהו היעד הסופי...
אז אנו פוגשים נווה מדבר , שלרגע קטן אחד מאפשר לנו לעשות מנוחה, להנות מהיופי שסובב אותנו , אולי עפילו להתענג על העייפות שאנו חשים, להפנים את החלק של מסע שעברנו ולחשוב על דרך שמחכה לנו , לחשוב על שארית המסע עם ציפיה והתרגשות ולא עם עייפות כבדה...
אנשים יקרים שפגשתי פה ,
אתם הנווה מדבר עבורי ,
אני מודה לכם,
מוקירה אתכם ,
ובאמת אוהבת