אף פעם.
אני יודעת לפי ההתכתבות איזה זין יש לך ומה רמת הזקפה שלך.
אני מריחה אותך כשאתה מזיין מישהי אחרת
אני לא סובלת לדעת.
וכשזה קורה יש מין תכונה כזו-האדם מעלים את מחשבותיו כי הן לא מסתדרות לו מבחינה לוגית- יוצרות סתירה (סטירה).
אבל אני אישה פשוטה.
ואז אני בוכה. פתאום. בלי סיבה כשבוכים על מישהו מת.
תמות. אם בא לך. אני אחיה.
כי הגוף הוא יצור מתוחכם , הוא מסוגל למסור את עצמו ברמה מולקולרית. לתת, להניח את עצמו פרוסה על השולחן בלי הכרה , מתמוססת תחת העור שלך כשאתה מזיין אותי כמו סוסה מטורפת.
כשאתה מחזיק אותי במרכז הכובד שלי ואני הופכת חלק ממך.
כשאני הופכת חור חסר משמעות בזמן שאתה לוקח כל מה שאתה רוצה. קח את הכל. לא אהיה במקום חלקי. זאת הפריווילגיה שלי - להיות כולי שם.
לפרפר מגמירה מטורפת, רועדת בכל הגוף. כמה אני מעריכה אותך ברגעים האילו. אתה הופך למרכז היקום שלי.
כשאתה מושך אותי כמו גופה כדי להתאבד בתוכי.
כשאתה מתנפץ לי בפה ומתרסק לכמה שניות לעזעזל.
כשאני משפריצה עליך את כל הנפש שלי.
לא צריך נפש-פצצת אנרגיה מטורפת. שם אני פוגשת אותך.
פתאום הגוף מרגיש דליפה...
החיה שבי לא מוצאת את הפינה ומסתובבת בכלוב רעבה, כועסת ומשוגעת.
פה אני מגייסת את מיומנות הנשלטת ומוציאה את עצמי בשיערות מעל המים. נסגרת ומתבצרת. מעמידה שומרים מסביב ומחכה.
מחכה שתבוא ותלחם עליי.
או לא. אני כנועה... נכנעת הכוונה.
אפילו לצפות בהתחמקות המתוחכמת שלך מול עצמך.
אבל אם תבוא. שוב תקבל את הכל, כי אני מוכנה לשלם את המחיר .
כשלוקחים כלב, לוקחים בחשבון שהוא ימות לפנייך.
הבטחתי לעצמי לא להיות עצובה בגלל שכלב ימות .