כשזה מגיע אני רוצה להתקפל מתחת לסדינים,
ממש לקצת להעלם
להבלע שלם,
אין שום תרופה מודרנית
מול
זוג מלחציים בלתי נראים שתקועים לך עמוק במוח.
כשזה מגיע אני רוצה להתקפל מתחת לסדינים,
ממש לקצת להעלם
להבלע שלם,
אין שום תרופה מודרנית
מול
זוג מלחציים בלתי נראים שתקועים לך עמוק במוח.
זיינתי גיבורת על הלילה,
היא התאיידה לי אחר כך מול העיניים,
לא לכוחות על כאלה פיללתי,
לא ככה רציתי שזה ייגמר.
אחר כך,
הותקפנו על ידי גדוד לוחמים,
כמה דם וראשים ערופים.
זה היה חלום בהמשכים , כי קמתי , וחזרתי לישון , והמשכתי להלחם באותה הנקודה.
לאחרונה - החלומות שלי גורמים לי לערער בשפיותי הגם ככה מעורערת.
הרי,
הכל זה משחק.
ואלה שבוחרים להתבגר,
יאבדו את הניצוץ האמיתי בחיים.
כדור הארץ נוחת לך על הפנים
דוחף
דוחס אותך למטה,
עמוק אל החלל
אל תוך הנצח
מבלי להכיר בכח המשיכה.
אין לי איך להציל אותך,
מגשם המטאורים שמתקרב ובא
לא מספיק גדול,
בכדי לכסות אותך
זה כשלון ידוע מראש
את לבטח יודעת
אני רואה
מערכות שמש מתנפצות
סביב אישונייך.
שליטה עצמית,
אגרופים לקיר,
רעש לבן , רעש לבן
מתחייב לעצמי
לעצור את הזרם
לשמור על הכתר
להשאר על המטוטלת
להאחז,
עם הציפורניים באבן
ובני האדם על הלשון
לקרר את הדם,
מה שקרה קרה,
אם אבחר או לא
את בכל זאת מתאיידת
לכוון את הזרם,
לשמור על הכתר,
להשאר המטוטלת.
זה לשמוע אותה ככה.
ולמרות הכל ,
אני בלתי שביר.
רק חייב להזכיר לעצמי את זה
חייב להזכיר לעצמי את זה
כמו שאני נושם, כמו שאני רואה
ככל שאני נבחן, ככל שאני טועה
חייב להזכיר לעצמי את זה.
המורכבות , לפשט את האחד
את לא תזהי את הקול
שלי
בסך הכל רצית שם, חדש
לקבור הכל , להתחיל
מחדש
לעמוד על קצה העולם
למה את כאן?
האם את מקשיבה?
למי את מתפללת?
אני בכלל לא כאן.
בסך הכל רצית שם חדש
בסוף היום, לאנוס את הישן
האם זו הדרך היחידה?
לפרק , ולאסוף
לפרק, אל האינסוף
saw that Gap again today.
גשר , מתפקידו , לקרב.
לראות,
אחד ועוד אחד, הופך לשתיים.
לא נצטרך כנפיים,
אלא,
להכיר בבשר ודם,
ובמגבלותיו.
אלוהים הוא ידע,
מתרחב,
בין המוח לבין כפות הידיים.