ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 10 שנים. יום שני, 19 בדצמבר 2016 בשעה 4:59

ההצגה הזו נמשכת יותר מדי זמן,

ומעטים היחידים שזיהו אותה,

האש בשיטתיות מתפשטת,

הרוב המוחלט לא חושד בכלום...

תחכי לי לפני שאת נרטבת.

 

שומר על חזה מתוח,

שומר על מבט קפוא.

 

*****

הכתיבה פתאום לא זורמת אצלי, כמו שדה מגנטי מסביבי שמנתק ומנוון.

אני חולם לאחרונה , כאילו אני משתגע. 

מקומות שאסור להיות בהם.

כמו לוויין שתפקידו לחוג סביב החסר, רודף אחרי הכלום שבחלל , עוצר רק מול בשר ומול קימורים.

סקס סקס סקס סקס סקס.

מתרכז בכל מה שאין לי.

 

 

 

 

 

 

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 18 בדצמבר 2016 בשעה 11:12

אנדרופין

דופמין

סרוטונין

אוקסיטוסין

 

אין כאב,

רק תן לי עוד,

תסתכל עלי, גאווה מתפשטת

והקשה ביותר - סמוך עלי.

 

 

 

ד'

לפני 10 שנים. יום חמישי, 15 בדצמבר 2016 בשעה 6:30

אני כותב מתוך סדק,

מקום בו מבעבע קושי וזעם,

עוד נגלה ש

המיניות משחררת,

ובכך כובלת אותך

מלהתרחק.

 

המבטים חורכים את העור,

מרוב ניתוק , הנפש מתאיידת

נשפיל מבט ברחוב,

כאילו אנו זרים

מתמחים באמנות השקר וההכחשה.

 

 

 

לפני 10 שנים. יום שלישי, 13 בדצמבר 2016 בשעה 4:12

קל לדבר על פרספקטיבה

כשאת מתרחקת,

בקרוב תהיה רק

חלק מהנוף,

ולך יש לאן לשאוף.

 

את זכרון רחוק מדי.

 

בזכותך איבדנו כל צורה,

איבדנו סדר.

אין זר קוצים ,

אין שום כתר על הראש...

זו הוויה אחרת.

 

את זכרון רחוק מדי.

 

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 11 בדצמבר 2016 בשעה 9:10

הכחול המנתק שלך,

מסתיר בורות ולב כהה

יכולתי להיות איתך,

להתאפר מול המראה,

 

בבוא הקור

לא ניתן מחסה

הבוקר לא

נותן שום אור.

 

הכחול המרתק שלך,

שובה הוא אלפי שוטים

יכולתי להיות איתך,

להתפרק בין קימורייך

 

בבוא הקור,

את שד שמנחם,

יכולתי להיות

ליד רגלייך

והבוקר לא

ייתן שום אור.

 

הכחול המהפנט שלך,

כאילו אני לא רואה

איך כל התהומות שבך,

קוראים בשמי.

לפני 10 שנים. יום שבת, 3 בדצמבר 2016 בשעה 15:18

חזיונות וציפיות

כל אשר יכל להיות

אני ואני ואני

מתנפצים בהסכמה

על שובר הגלים,

בכל זאת - אולי יהיה בסדר?

 

לו יכולת לעזור 

לי

לשכוח,

הקיום שלך כבד לי

מושך ומקבע,

המילים לא מספקות

אני ממשיך להשתגע

צריך לחסום את החלון

יותר מדי אור כל בוקר

יותר מדי שמש לגוף בודד.

 

ר'

לפני 10 שנים. יום שני, 28 בנובמבר 2016 בשעה 17:12

האמת היא ש

אין לי איך לתת 

את מה שאת מבקשת

 

אנחנו הסך השלם של

אינספור טעויות

אני מבטיח לא לשכוח

מבטיח לא למחוק.

 

 

 

לפני 10 שנים. יום רביעי, 16 בנובמבר 2016 בשעה 8:58

זזים באותו הקצב

כלים שלובים על הגב

זו מלחמה על

תודעה כוזבת

שקרים לבנים שחורים

ממלאים בורות באדמה.

 

זזים באותו הקצב

זוחלים באותה נחלה

 

לפני 10 שנים. יום שלישי, 15 בנובמבר 2016 בשעה 4:27

הבשר שמעוור

התפוח הרקוב

אובדנו של המצפון

בין כל טיפות הידע,

אורך החוטים

בובות הראווה

איך בתנועת לשון רכה

שריריי הם אוטומטיים.

 

זה המקום שלי,

מקום רק בשבילי,

כהה בין הסדינים,

נרקומן שמתדפק על הדלת

זה המקום שלי,

התפשטת רק בשבילי,

שקט את אומרת,

אין לי אפשרות אחרת.

לפני 10 שנים. יום שני, 7 בנובמבר 2016 בשעה 4:17

העיר הזו , 

מייצרת צלילים חדשים 

תוך כדי תנועה

בוחן שוב ושוב

את אותם הפרצופים

אני רואה מוות

כשהם חגים סביבי

 

הקצה קרוב מאד כרגע

שוב נצעד אל שקט אינסופי

ואת רק צריכה להשאר שם

לקבל גן עדן כאן איתי

 

העיר הזו,

מחייה זכרונות מתים

תמונות שממזמן שרפתי

תניח עליי את הרגליים

לוחשת

השיקוי על השולחן

שקרים והלבשה תחתונה