|
|
|
שעמום הוא נטל,
לולאה שמתהדקת על קנה הנשימה
אנו כורכים בעצמנו
את חבלי התלייה.
ופתאום באמצע היום,
יצרים משתלטים עלי,
לוחשים לי מה חסר ומה כדאי
מיד לעשות.
המרחק מהמסך
מחזיר אותי הביתה,
לאי שפיות מרהיבה,
כל מה שמתעורר ,
דורש הוא עוד.
תקוע עם הרכב
מחכה לגרר , לפחות יש נוף לא רע בכלל.
טיפות של גשם , רוקדות מולי,
מפיגות את השעמום .
היית צריך להקשיב לעצמך
ולא לצאת מהמיטה,
הייתי צריך להתמודד בגאון עם
גלי האדמה והבושה העצמית,
כי מותר לעצור גם לרגע.
גמילה מפורנו.
לא כזה מורכב נכון לעכשיו.
לפעמים זה מטפס עליך , התחושה הזו לשחרור כמה שיותר מהיר, אז ... מכבים את הטלוויזיה ועוברים לקרוא ספר או משהו ( עכשיו זה " כניעה " של מישל וולבק )
בהצלחה לי
לאחרונה , אני צף בחלומות שלי למקומות חדשים ומוחשיים יותר.
נלחם עם עצמי לא להתעורר מכל הסיפורים שאני מקרין לעצמי.
חלמתי על שיוטים בחלל , על סקס ועל רצח.
חלמתי על דברים אסורים , סודות כמוסים , תשוקות מודחקות.
בחלום האחרון שלי הייתי מלאך נופל.
זוכר את עצמי צורח ומתרסק על האדמה.
בשאר הזמן הוכתמתי בעיקר בדם - גופות על יד גופות נערמות לצידי.
כשקמתי , כתבתי משהו וחזרתי לישון:
כל הכישורים שלך , היכולות שלך , כל העוצמות שלך אי פעם – יגיעו מאהבה.
כל הכשלונות שלך , המלחמות שלך , הנצחונות שלך – ינוצחו באהבה.
כל הזכרונות שלך , החלומות שלך , הציורים שלך – חלקיקים של אהבה.
כל ההוויה שלך , האדמה שלך , האחד שלך – דורשת אהבה.
יום של תחושת סעמק אחת גדולה.
יום של שמיכת פוך ומיטה.
ימים של חיפוש וימים של גמילה.
כל המשלחות חזרו, בידיים ריקות.
I miss touch
Just a simple touch
Miss the growth of heart
Pumping in my chest
I miss love
Just being loved
I miss the pronouncing of your name
I miss the echoes
Your roaming childish laughter
I miss the comfort of your hands
I miss completion
Not staring into devastation
I miss the sun that
Warmth my 1000 frozen lakes
אנו לא נושמים
בסביבתנו הנוכחית
אנו ההרס והצמיחה
של הברירה הטבעית
עולמות וירטואליים
שקרים ויראליים
אנו בורות ללא תחתית
אני
חרמן מתמיד
חזק מתמיד
אני לפני הכל
אני הכל יכול
בתזוזה של אצבע
אני אעניק לך אוויר
מסתבר שבשביל להתחבר מחדש,
צריך להתנתק שוב
לתת למים להציף הכל
להטביע את התודעה
לאחוז בגרון עד שיהיה
שקט
יותר מדי זמן בצד,
אפשר לשרוף את המפות,
זוכרים בעל פה לאן לברוח,
זכרון של השריר,
אוטומוציה של המוח.
יותר מדי זמן לבד,
הבטחת לעצמך מעט אחרת,
השריון החלוד לא ייסדק
ככה זה נראה.
נצחונות,
טיפות הדם על הרצפה
תירה בו כמו כלב
גלים שוטפים ממני את הדעת
תמיד ידענו שככה זה ייגמר,
עם הלשון שמוטה על הרצפה
עכשיו שאתה מת יקירי
אתה יכול לחיות לנצח.
בחלומות הבהירים שלי
אני נמצא בהכרה מלאה,
מהדק היטב את החבל,
לשון שמוטה על הרצפה.
