|
|
|
אנו לא נושמים
בסביבתנו הנוכחית
אנו ההרס והצמיחה
של הברירה הטבעית
עולמות וירטואליים
שקרים ויראליים
אנו בורות ללא תחתית
אני
חרמן מתמיד
חזק מתמיד
אני לפני הכל
אני הכל יכול
בתזוזה של אצבע
אני אעניק לך אוויר
מסתבר שבשביל להתחבר מחדש,
צריך להתנתק שוב
לתת למים להציף הכל
להטביע את התודעה
לאחוז בגרון עד שיהיה
שקט
יותר מדי זמן בצד,
אפשר לשרוף את המפות,
זוכרים בעל פה לאן לברוח,
זכרון של השריר,
אוטומוציה של המוח.
יותר מדי זמן לבד,
הבטחת לעצמך מעט אחרת,
השריון החלוד לא ייסדק
ככה זה נראה.
נצחונות,
טיפות הדם על הרצפה
תירה בו כמו כלב
גלים שוטפים ממני את הדעת
תמיד ידענו שככה זה ייגמר,
עם הלשון שמוטה על הרצפה
עכשיו שאתה מת יקירי
אתה יכול לחיות לנצח.
בחלומות הבהירים שלי
אני נמצא בהכרה מלאה,
מהדק היטב את החבל,
לשון שמוטה על הרצפה.
ההצגה הזו נמשכת יותר מדי זמן,
ומעטים היחידים שזיהו אותה,
האש בשיטתיות מתפשטת,
הרוב המוחלט לא חושד בכלום...
תחכי לי לפני שאת נרטבת.
שומר על חזה מתוח,
שומר על מבט קפוא.
*****
הכתיבה פתאום לא זורמת אצלי, כמו שדה מגנטי מסביבי שמנתק ומנוון.
אני חולם לאחרונה , כאילו אני משתגע.
מקומות שאסור להיות בהם.
כמו לוויין שתפקידו לחוג סביב החסר, רודף אחרי הכלום שבחלל , עוצר רק מול בשר ומול קימורים.
סקס סקס סקס סקס סקס.
מתרכז בכל מה שאין לי.
אנדרופין
דופמין
סרוטונין
אוקסיטוסין
אין כאב,
רק תן לי עוד,
תסתכל עלי, גאווה מתפשטת
והקשה ביותר - סמוך עלי.
אני כותב מתוך סדק,
מקום בו מבעבע קושי וזעם,
עוד נגלה ש
המיניות משחררת,
ובכך כובלת אותך
מלהתרחק.
המבטים חורכים את העור,
מרוב ניתוק , הנפש מתאיידת
נשפיל מבט ברחוב,
כאילו אנו זרים
מתמחים באמנות השקר וההכחשה.
קל לדבר על פרספקטיבה
כשאת מתרחקת,
בקרוב תהיה רק
חלק מהנוף,
ולך יש לאן לשאוף.
את זכרון רחוק מדי.
בזכותך איבדנו כל צורה,
איבדנו סדר.
אין זר קוצים ,
אין שום כתר על הראש...
זו הוויה אחרת.
את זכרון רחוק מדי.
הכחול המנתק שלך,
מסתיר בורות ולב כהה
יכולתי להיות איתך,
להתאפר מול המראה,
בבוא הקור
לא ניתן מחסה
הבוקר לא
נותן שום אור.
הכחול המרתק שלך,
שובה הוא אלפי שוטים
יכולתי להיות איתך,
להתפרק בין קימורייך
בבוא הקור,
את שד שמנחם,
יכולתי להיות
ליד רגלייך
והבוקר לא
ייתן שום אור.
הכחול המהפנט שלך,
כאילו אני לא רואה
איך כל התהומות שבך,
קוראים בשמי.
חזיונות וציפיות
כל אשר יכל להיות
אני ואני ואני
מתנפצים בהסכמה
על שובר הגלים,
בכל זאת - אולי יהיה בסדר?
לו יכולת לעזור
לי
לשכוח,
הקיום שלך כבד לי
מושך ומקבע,
המילים לא מספקות
אני ממשיך להשתגע
צריך לחסום את החלון
יותר מדי אור כל בוקר
יותר מדי שמש לגוף בודד.
