לפני 7 שנים. יום רביעי, 15 במאי 2019 בשעה 10:17
נשימות ארוכות
מחזירות אותי לפרופורציה
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 7 שנים. יום שלישי, 14 במאי 2019 בשעה 20:34
פוקוס
מנועים מכוונים
גמישות רוחבית
בכדי להגשים
על האדם
לצייר
לתאר
בעזרת כל חושיו
את המבנה הסופי
לפני 7 שנים. יום שלישי, 14 במאי 2019 בשעה 18:20
בוהה בקהל,
עיניים אדומות ולחשים,
אני הוא לשעבר,
לא אדם לא אלוהים
וכשגופי ירעד
תנזול לה הכרה פנימית
כסנה בוער
אלחם
להיוותר
נסיבתי
כסנה בוער
להטוטן
לא אוותר
להיוותר אני
בהיתי בקהל
הלא יודעים, החוששים
ראיתי את אחיי,
במיליוני פרצופים,
אני אחליף לי צד,
כשאחליט
מסך עשן
להטוטים
חוטא בגאווה
אגרופים על החזה
חודר למטרה
חיים על הקצה
לופ משתולל
של המצוי והרוצה
חוטא בגאווה
לעבר כל מה שיהיה
לפני 7 שנים. יום שלישי, 14 במאי 2019 בשעה 14:19
מרוצה ממה שיש
לא מרוצה ממה שחסר
מה שיש - לא יבין אותי
והחסר - לא יכיל אותי
בחירותיי
מיגרעותיי
לפני 7 שנים. יום שני, 13 במאי 2019 בשעה 20:38
כמו ארוחה טובה
אנו תלויים ברכיבים ובמתכון
אנו הררי מילים ופסקאות
שייסחפו אל הים הגדול לולא שום יד מכוונת
הנעורים יגוועו אל מול עינינו
אנו נתקמט ללא הכרה
נדחף אל קפלי ההיסטוריה
עולמות של עוני
ושל שפע
יימחקו בקלות בלתי נסבלת
אז
כשאת עומדת מול מפתן הדלת
על מגדלי העקבים שלך
מלמלי אליי בלחש צלילי תודה
כשאת בציווי מתפשטת
לא משפל אלא מגאווה
מלמלי אליי את תפילת השפחה
מפוסקת או מקופלת,
מונחת לרווחה
אנקות הכאב יותירו בנו כוח
הרי תשוקה מתפרצת היא
קדושתה של הוויה
בבחירה זו מרצון
גופך יתחיל לפרוח
לפני 7 שנים. יום ראשון, 12 במאי 2019 בשעה 20:09
בסופו של יום
ובתחילתו של לילה
כולם רוצים את אותו הדבר
להרגיש בעלי ערך
לפני 7 שנים. יום ראשון, 12 במאי 2019 בשעה 18:34
אלו הם לא ענייני מין
אלא עניינים של כוח
לפני 7 שנים. יום שבת, 11 במאי 2019 בשעה 14:29
האמת היא שהגעגוע מתחלק ל 2.
הסשן, והתקופה שנקראת בין הסשנים.
האחרונה שלי הייתה גם ההכי טובה שלי.
נאמר לא מהמקום האנוכי אלא מהמקום שבו הקבלה והנתינה היו שווים הם.
הסוף היה רגע מצער לשנינו.
המוסר גבר על הצורך.
שמחתי שהפגמים שלה - בעיניה, נעלמו עם הזמן.
שמחתי שהקול שלה גבר.
שמחתי לראות רצונות קטנים הופכים לפנטזיות גדולות.
לראות אותה נסחפת עם רוחות של בטחון וגאווה.
מדי פעם אנחנו מדברים.
רק מילים - ללא קול, ועדיין, שנינו שומעים געגוע.
אני
לאיטי
מגבש החלטות חדשות.
לפני 7 שנים. יום שבת, 11 במאי 2019 בשעה 11:57
אני לא רלוונטי יותר
קרה שבניתי לי בית
שקט ושופע
ללא סנה שבוער
אני את השקט זורע.
היכן הוא הכתר
והיכן הארמון
אליהם אני לעיתים מתגעגע
לשלדים הצורחים
לשדים בארון
בקומה השלישית אני יודע
אני לא רלוונטי יותר
לא כי לא רציתי להיות
**
זו דרכי הקצרה להגיד ש... האש לנצח בוערת
לפני 7 שנים. יום שישי, 3 במאי 2019 בשעה 12:52
כמות הנצחונות שלי מעידים בדיוק על כמות הפעמים בהן הפסדתי.
בצורה סימטרית ומושלמת.
אינני יותר רודף החירות והצדק,
אלא,
הכמיהה הבלתי מתפשרת לרעיון התא המשפחתי.
יש את הדוחפים לרוץ, יש את המושכים לשבת
הכיבוש האינסופי או המבצר הגדול
ההתיישבות המחבקת, או התשוקה להתפשט וללכת
חוסר האיזון שבין לקבל לבין לתת.
אז אני,
ניסים הגדול,
מקדש פרסונה.
קדושה אמיתית בשם המכלול.
המהנדס המהולל של נשף המסיכות.
אותו ילד קטן שלא מצליח למשוך להן בצמות.
אני סאדיסט ברוב הזמן, ומזוכיסט ליד ספציפיות
ובעל געגוע עז למשחקי המיטות.
ובמישור הזה אינני אני, אין ל-אני איך להיות.