בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 11 שנים. 22 בפברואר 2013 בשעה 13:34

ותחפושות.

ומסיבות וכל זה.

לאיפה יוצאים ?

לאיזו מסיבה???

לפני 11 שנים. 17 בפברואר 2013 בשעה 21:28

בהם להכל יש

פרופורציה
טעם
משקל
חיוניות
והרגליים , הרגליים , הן לא נוגעות בקרקע.
לפני 11 שנים. 16 בפברואר 2013 בשעה 14:39

את לא בסביבה יותר

האגם יבש בינתיים

לא יכולנו להיות

יותר חלולים

 

אנחנו לא בוהים יותר

נדמה אולי הרמנו ידיים

למרות כל המסע הזה

אחד את השנייה אנו לא מזהים

 

 

לפני 11 שנים. 7 בפברואר 2013 בשעה 19:23

i am a slave

i am chained to ATM's and movie theaters

i am a slave

i am addicted to your smoke and perfumes

i am a slave

mislead , lost , face in a faceless crowd

i am a slave

knowing of my enslavemnt

i am awake

לפני 11 שנים. 2 בפברואר 2013 בשעה 22:35

זה נדמה כי שוב הדרך מתפתלת

דמי ניקז על אבניה הצהובות

חרישים הם צעדיי

נשימתי המתנתקת

מכל אשר היה

מכל אשר אנצור.

לפני 11 שנים. 11 בינואר 2013 בשעה 12:09

התחלתי לקרוא מכתבים שאף פעם לא כתבתי

כמו משוגע מחשב את קיצי לאחור

נרדמתי אתמול מותש , את זיכרונתיי חלמתי

מייחל לגעת , רוצה כל כך לשמור

 

קראתי לך נפש כשבדמיוני טיילתי

אחזנו ידיים , לא היה צורך לספור

הרגעים שחלפו , כל מה שלא טעמתי

מייחל לדעת  , ולאן רוצה לחזור?

 

 

לפני 11 שנים. 9 בינואר 2013 בשעה 7:26

יש שמיים

יש ארץ בוערת מתחתיי

גשמים וגאות , מעלים את רגעי השפל

ולמרות זאת , נותר אני , מעט מחובר

עשרות אלפים חולפים

שנים כאנשים

והחלל נותר בעינו , מגביר את תחושת הסבל

ולמרות זאת , נותר אני , מעט מנוקר

 

יש שמיים

יש ארץ בוערת בכפות רגליי

שלוף את החנית מעט החוצה

זו שאלה של אמונה

לא עוד לרכב על המערבולת

לא עוד ההתמכרות לכל מה שהיה

 

 

 

לפני 11 שנים. 6 בינואר 2013 בשעה 7:39

מנקז את גגות חלומותיו

מיליוני זרים שטים להם עם תקוות שווא

ובין הסיוטים לממצאים הוא נאבד

כל המשוואות  , המספרים שהוא חמד.

 

מנקז את גגות חלומותיו

מיליוני הדים ביחד מתאגדים לכל מה שהוא אהב

 

לפני 11 שנים. 5 בינואר 2013 בשעה 22:36
לפני 11 שנים. 1 בינואר 2013 בשעה 13:37

זה שוב אותו מבט 

שמטמטם , שמפלח

ומחפשים משמעויות

בשולחנות מלאים

והגשם שיורד עלינו הפסיק

לרגע קט

ושנינו רטובים

ואבודים

בעיר הזו.

 

זה שוב אותו מבט

שמחפש  , להשתגע .

בין כל התחתיות

כל הכוסות

בעיר הזו.

ידענו שקט , ידענו תום, ידענו להט

ולא השארת לי מספיק מקום

זו העיר הזו.

 

כל הקירות סדוקים

כל התפילות שלך נבלעו

בין סדקי חוסר האמונה

כל התפילות שלך התרסקו

על איי , הנטושים , נטולי הרוח.

 

זה שוב אותו מבט

שמבקש

קצת נחמה.

ולא בחרתי

כך סתם לתהות

בעיר הזו.

וכל קולות

השירה עולים למעלה

ורק אצלי הגשם

ממשיך ליפול

בעיר הזו.