סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 13 שנים. יום שלישי, 9 ביולי 2013 בשעה 20:00

חלקלק מתמיד

משתקף רק דרך מראות

נרתם לזיכרונות שיושבים עליי

 

לפני 13 שנים. יום שבת, 6 ביולי 2013 בשעה 0:36

כמו אידיוט

כמו השוטה של הכפר

אני תר

מחפש , פנים מוכרות

שלא עוזבות אותי

הן מובילות אותי

לשגעון מוחלט , 

לא מצליח לצרוח

היה לך את כל הכוח.

 

אני עירום , מושפל

גוף חלול שצף לו בחלל

כל הטוב היה מת סביבך

גמרת כשראית אותי נובל מולך

פתאום לכל אין שום ערך

 

 

לפני 13 שנים. יום ראשון, 30 ביוני 2013 בשעה 5:20

ליבי , כמו גופי , כאבן

נתון לחסדיהן של נקודות , בלתי נראות 

בין קפלי הזמן.

 

 לא ידעתי

כמה אני נגוע

עם הקיום שלך

זו תחרות גלקטית

אינסופית

בה אני תמיד אפסיד

נגעתי תום

טעמתי כוח

רצית קרוב

רצית לברוח

ואני

כתו שבור

התנגנתי בין הכלים שלך

לפני 13 שנים. יום שבת, 29 ביוני 2013 בשעה 5:22

sane like a brain dead man

said im safe , safe as a dead man can 

be, stay on my side old friend

say i am safe , cover me with your sand.

 

חתיכה סדוקה של אבן

ממוטטת המקדש

אנו מוחקים את הזכרון הזה

הגוף יזכור אך הנפש לא תראה

 

לפני 13 שנים. יום שבת, 4 במאי 2013 בשעה 7:08

אין מספיק חלל בעולמו של הילד,

אין מספיק חלל - בו הוא ירחף,

וכל המילים שלו הטביעו את הצוללת,

והוא מדמם עכשיו , הילד יחף.

אין מספיק חלל בראשו של הילד,

כן הוא מכיל אותם עכשיו , מדפדף בין דמויות,

וכל המילים שלו הרי אין בהם תועלת,

והוא מתרגש כשהוא, לא פוחד להיות.

 

כל הפסוקים הכתובים,

אלוהים.

עדיין נלחם בצהוב בעיניו.

והרוח גוררת אותך למקום אחר,

הרוח משחררת , שלשלאות של מחשבה,

ובמקום להיות תלוי,

אתה זרוק על הרצפה.

 

לפני 13 שנים. יום שני, 29 באפריל 2013 בשעה 19:47

let go

let go

let go

let go

ואני עדיין אוהב אותך.

תהומי ככל שאתה.

מדהים ואימפוטנטי.

כן אני עדיין אוהב אותך...

המלאך הנופל ,

מושרש ,

מקועקע על אותה ההווייה.

בוכה דמעות של חסד,

חולם אמת, שירה , תקווה,

מתפתל ,

מרייר כרכיכה.

לפני 13 שנים. יום שלישי, 23 באפריל 2013 בשעה 14:08
אני מנסה לרצות את כל הצדדים.להשתמש באותן הטקטיקות ששירתו אותי לא רע בכלל בעבר. הייאוש נעשה יותר נוח. הזמנים משתנים , כמו גם כל חלקי הגוף.אני צריך מפלט.צריך עיר מקלט.צריך מקום בו לא ארגיש את הצורך להחביא,את כל הפגמים.  
לפני 13 שנים. יום שני, 22 באפריל 2013 בשעה 5:52

הדימום הפנימי מתפשט,

נחשף אל אורו של יום,

נקיקים עליהם לא חשבת.

זוהי ההרמוניה המתנגנת,

כל אותם דברים שלא סיימת,

קצוות שיער שרופות , 

עור חשוף , אותם דברים שלא סיימת.

 

 

לפני 13 שנים. יום שני, 8 באפריל 2013 בשעה 16:41

שאני מורבידי כשאני כותב.

שאני נוגע בנקודות של כאב.

שאני קצת יותר רגיש מכולם.

שאני נרקיסיסט - אגואיסט שמרוכז בעצמו.

שאני אמפתי יותר מדי.

שאני אפאתי.

שאני חמד . מרגש כל פעם מחדש.

שאני אימפוטנט ובן זונה.

שאני יכול לעשות הרבה יותר.

שאני עושה יותר מדי.

 

יש המון ניגודים שכאלה.

כן מכיר את עצמי , לא יודע מה ומי יישאר אם אתמכר לעצמי לחלוטין.

לפני 13 שנים. יום רביעי, 3 באפריל 2013 בשעה 19:56

חושב שאני צריך חונכת