לפני 13 שנים. יום שני, 26 באוגוסט 2013 בשעה 21:27
לך תנפץ את המראה ,
תחפש את החלקיקים ,
בוא תיגע ותדמם,
פחד.
בוא ותזחל על הרצפה,
כולך ערס וקשקשים,
תתמכר לחטאים,
פחד.
אין לי כוח לכתוב
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 13 שנים. יום שני, 26 באוגוסט 2013 בשעה 11:13
זה כמו מלחציים על צינור הנשימה,
זה כמו משקולות על העפעפיים.
זה כמו שמונה מראות מסביבך,
זה כמו מלט יצוק בכפות הרגליים.
זה כמו לאבד את כוח המשיכה,
זה כמו להשרף לחלקיקים באטמוספירה.
זה כמו מחלת השיכחה,
זה כמו לא לדעת מה אתה יודע.
זה כמו שגעון ללא שום ניצוץ,
זה כמו הפרפר שנהיה לגולם.
זה כמו ההוא שחלם רק לקפוץ,
זה כמו לפספס את המערבולת.
לפני 13 שנים. יום שלישי, 13 באוגוסט 2013 בשעה 19:56
הופך את כולכן ללבנות.
טוב על הנייר...
לפני 13 שנים. יום שני, 12 באוגוסט 2013 בשעה 12:23
אני כבר לא יודע
אם אני לא מסוגל
לא רוצה ( פחד)
או כבר לא זוכר בכלל
לפני 13 שנים. יום שני, 12 באוגוסט 2013 בשעה 9:34
איך זה שמושא תשוקתיי , אותו דבר שאחריו אני ממשיך לרדוף ללא הפסקה,
משתק אותי כל פעם מחדש?
לפני 13 שנים. יום ראשון, 11 באוגוסט 2013 בשעה 19:59
הנחמה בדחפים הקטנים
הרגעים החסרים
הכאוס שבינינו.
אני נמצא במקום בו אני לא רוצה להיות
נמצא במקום בו אני לא יכול להיות
את רואה אותי זוחל אל המקום ההוא
את מרגישה אותי נמשך אל המקום ההוא
מכחישה את ההקלה שנמצאת בשקט
כל הרגעים העייפים
המשפטים המאולצים
החלל שבינינו.
נפתח פער ואני לא רוצה לאבד אותו
נפתח פער ואני לא מפחד לחבק אותו
ואת רואה אותי נמשך אל החור הזה
רואה אותי משתקף אל מול השחור הזה
כל הפרצופים המתעוותים
הרגעים שמתכווצים
הכלום שבינינו.
לפני 13 שנים. יום שבת, 20 ביולי 2013 בשעה 20:06
ילדה בת 21 מסובבת לי את הראש!
לפני 13 שנים. יום רביעי, 17 ביולי 2013 בשעה 21:27
אני לא בוכה
אולי פוחד לגעת
לא יכול להתנתק
יש כאן מולי בובות שמרקדות
אקרא לך שפל
כרוכה סביב צווארי
אקרא לך חבל
מאהבת או אימי?
כל המילים הגבוהות
כל המילים שלא נאמרות
הן מרתקות אותי,כובלות אותי
הן מנתקות אותי
לא מנקות אותי
אז אני עצם בחלל
מבבואתו נבהל
חג סביב כוכבים מתים
ולא מושכים הם כלום
לפני 13 שנים. יום ראשון, 14 ביולי 2013 בשעה 5:25
זה לא מספיק בשביל למלא את החלל
אני חושש, שכל מה שאני מרגיש,
ימלא אותי
בחששות
לפני 13 שנים. יום שבת, 13 ביולי 2013 בשעה 5:46
כל הדברים החשובים
התגמדו
בשעת חצות
עמדת מולי עירומה
חסודה קטנה
ללא חומות
ידענו הנה הגיע הרגע
התקליט קצת שרוט
אך אנו חייבים לרקוד
אולי תנשקי אותי
אולי תתפשט מולי
טעמנו הוד.
אמרת - לפני שנים כתבתי לי ספר
זכרונות ותשוקות , חוקים ומגבלות
והכל יהיה כאן בסדר
אם לא תחצה גבולות
אך כל חוטיה הפכו הם לסבך
שאלתי - איך לעזאזל אני אמור לרקוד?
הכל יהיה כאן בסדר
אם רק תפסיק לתהות.
כל האורות הקידמיים
כבו
בשעת חצות
הטייס מעט שבור
מעט שיכור
לא יודע היכן לנחות
הרצונות והתשוקות
כל הסתירות , כל הדמעות
כאן אי אפשר לרקוד,
עמדנו מרותקים
על גג בניין
בוהים אל תוך הלילה
המפלצת מתרסקת
ולא חולמים כאן עוד.