|
|
|
אני מנסה לרצות את כל הצדדים.להשתמש באותן הטקטיקות ששירתו אותי לא רע בכלל בעבר. הייאוש נעשה יותר נוח. הזמנים משתנים , כמו גם כל חלקי הגוף.אני צריך מפלט.צריך עיר מקלט.צריך מקום בו לא ארגיש את הצורך להחביא,את כל הפגמים.
הדימום הפנימי מתפשט,
נחשף אל אורו של יום,
נקיקים עליהם לא חשבת.
זוהי ההרמוניה המתנגנת,
כל אותם דברים שלא סיימת,
קצוות שיער שרופות ,
עור חשוף , אותם דברים שלא סיימת.
שאני מורבידי כשאני כותב.
שאני נוגע בנקודות של כאב.
שאני קצת יותר רגיש מכולם.
שאני נרקיסיסט - אגואיסט שמרוכז בעצמו.
שאני אמפתי יותר מדי.
שאני אפאתי.
שאני חמד . מרגש כל פעם מחדש.
שאני אימפוטנט ובן זונה.
שאני יכול לעשות הרבה יותר.
שאני עושה יותר מדי.
יש המון ניגודים שכאלה.
כן מכיר את עצמי , לא יודע מה ומי יישאר אם אתמכר לעצמי לחלוטין.
חושב שאני צריך חונכת
התפללנו אל השמש
נטענו מסביב חיים
השארנו ספק מאחור,
רקדנו עם הגשם
הצטיירנו כלפי חוץ כחולמים
ידענו לבעור.
ועם הניצוץ באה הלהבה
עם הלהבה בא האור
לא פחדנו לטעות,
רקדנו עם הגשם
התייחדנו עם האלוהים
למדנו לבחור.
החלומות משתלטים עלי.סקס , דרקונים וחרבות. שום פירוש הגיוני לא יוצא לי מכל זה.אהבות ישנות חוזרות אליי , גם אלה שמשכו אותי לתהום.החלומות משתלטים עלי.חלמתי עליה, צהובה מתמיד , זוהרת מתמיד , אחת כזו שקשה לא לראות.כמה ששנאתי לראות אותה . לשמוע אותה . נהניתי לזיין אותה.מחקתי כל זכר לקיום שלה ב 3 השנים האחרונות . אישה חלשה מדי . אישה שטן.והיא חזרה אלי , לחלום דווקא.ליקקה את הזין כמו שהיא ידעה ולא אהבה.רכבה עלי כמו שהיא ידעה ותמיד רצתה.החלומות משתלטים עלי.מרגיש את כל המהות שלי נעלמת , מתנקזת , שובלים של זרע היישר אל הביוב.החלומות משתלטים עלי.מבטלים כל יכולת תזוזה,תנועה,שאיפה. האוויר כבד יותר. החלומות שלי משתלטים עלי.רדפתי אחרי גוף זר, גוף מת , עד לעיר הבירה , לירושלים.התאמנתי כל הדרך לשם , איך לכבוש את הגוף , לנטרל אותו .לא היה שום צורך בזה.חיכתה לי גופה ,מוכנה לכיבוש,מוכנה להשחתה.כשלתי ברגע האמת.אין רגעים קשים יותר מאלה לגוף הגברי.השפלתי מבט.חיפשתי חום והבנה.באותו הרגע הבנתי כמה שהנפש שלי אבודה במימד הזה שאנו קוראים לו האינטימי.כמה השד הזה ששוכן אצלי בפנים - שאוכל את כל החיות שבי לאט לאט - משתלט.והחלומות,החלומות משתלטים עלי.הופכים אותי לטרף קל.ליצור שפל רוח .לאדם שנאחז אך ורק בארון המסיכות המפואר שלו בשביל לשרוד את השממה. לשרוד את המהומה שאתם קוראים לה - השיגרה. החלומות השתלטו עלי.זה לא המקום שלי.אין לי מקום כרגע.יש לי ייעוד , מסתבר , לבנות לי את המקום הזה. אבן אחר אבן. משימה כה קשה שאין לי שמץ של מושג איך היא תתרומם.לא מעצמה.לא מתוכי. אלא גם.לא ממהותי. אלא גם.החלומות הם אני. פתיתי השלג שלי. הם לא יכולים להשתלט עלי. אני לא יכול לשלוט עליהם. אנחנו גוף אחד עם עשרות אלפי פנים. אנחנו מחפשים קצת נחמה.
לעולם לא תנחש אבל
אני בוכה הפעם ,
מאבד חלק , כל פעם מחדש.
i dont know if i miss the vessel
or the substance it brings
בחדר העגול , האפל , המעורפל ישובים אנו
תוהים וטועים , מתמסרים , לאלפי תפילות
לא ידעה נפשנו אהבת אמת
לא ידעה היא , סוג אחר של כאב
והרי כל מה שהשתבח
כל מה שהתנפח , הוא החלל שבלב.
בחדר העגול , האפל , המעורפל מהופנטים אנו
מוקסמים , לרגעים , לא קיימים , נושאי תפילות.
כי ראו עינינו , ידעה נפשנו , אהבת אמת
ורצה גורלינו , התפצלה דרכינו , ואנו , כאבודים.
והרי כל מה שהשתבח
כל מה שהתנפח
הוא החלל בלב.
ואני בבטני צורח
מנסה , משתדל , אך לא בורח
מבבואתי ,
מכל אשר איבדה נפשי.
בחדר העגול , האפל , המעורפל , ישובים אנו.
געגועים לחיוך הכובש , המקיים אורות.
I NEED THEM NOW.
NEED TO FACE THEM NOW.
EXPLORE THEM AS I CONTINUE TO DIG IN.
SEE ITS ONLY MY DICK.
YOU LOVE THE TASTE , I LOVE THE WAY THAT YOU GO THERE.
I NEED YOUR BODY
ANYBODY
ON TOP
