לפני 13 שנים. יום חמישי, 17 באוקטובר 2013 בשעה 10:05
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 13 שנים. יום שני, 14 באוקטובר 2013 בשעה 10:07
מערב ראשון לציון.
מי בא לאכול חומוס?!
פוסט זה תקף עד השעה 16:00
לפני 13 שנים. יום ראשון, 13 באוקטובר 2013 בשעה 12:04
900 איש צפו בי ב 3 הימים האחרונים.
900.
לא יודע איך זה ביחס לשאר הבלוגים כאן ... אבל מבחינתי זה מספר חדש לחלוטין.
900.
ורק תגובה אחת ולייק אחד?!
אז זה אני?
לפני 13 שנים. יום רביעי, 9 באוקטובר 2013 בשעה 21:15
אני מכור למרדף.
אני מכור לטעם.
אני מכור לשכרון החושים.
אני חסר משקל אל מול הבשר.
אני פשוט לתפעול?
אבוד בחנות ממתקים?
אני שלך אם רק תרצי,
אני אני כשאת איתי,
ואין לי צורך ברגליים...
אני מכור לזוג עיניים...
ואין לי שום דבר בכלל.
לפני 13 שנים. יום שני, 7 באוקטובר 2013 בשעה 9:31
משחזר שיחות עם הפסיכולוגית שלי מלפני שנה.
* יש לי נטיות ילדותיות .
* יש לי דרך לפשט דברים מסובכים ( בכדי לברוח מהדרמה ) , ולסבך דברים פשוטים ( כדי לתרץ לעצמי למה לא )
* יש לי משיכה עזה לנשים מבוגרות ממני, לחוש האימהי הזה, וכן - זה קשור לילדות.
* היה לי את הצורך לרצות את כולם , מה שהגיע ממקום של רצון לשייכות , לקבלה , להבנה . היום זה אחרת , אני משתדל לשרת את האינטרסים שלי נטו - מה שהרחיק את רוב האנשים הקרובים אליי.
* יש בי זעם מודחק - כלפי המשפחה בעיקר . כל הדברים שאני לא , אני תולה בהם. לפעמים בצדק , לפעמים לא.
* אני נמשך לעולם השליטה כי הוא נותן לי אשליה של כוח. הצד הנשלט מבטא את בעיות הערך העצמי , הצד השולט מבטא את הפחד מחרדות נטישה .
זהו לבינתיים.
לפני 13 שנים. יום ראשון, 8 בספטמבר 2013 בשעה 8:17
התנועות הלא רצוניות,
פתאום - זה מרגיש אחרת.
כבר לא צועד בעיוורון אל נהרות של דם.
תלמד לבכות , ביקשתי.
לא עוד לחמוד , הצהרתי.
אני כמו בלתי נראה מכאן ...
אני קיים אך כל כך
קטן.
הרי
כל ריחות העבר ממלאים החדר בשנאה
וכל זיכרונותיי ככר פורה הן לטינה
ולעיתים נדמה שאבוד הוא , ובורח
ולעיתים עומד , בוהה הוא בירח
וכמו לויין סדוק תר הוא בחלל,
בוהק אך לא ככוכב.
התנועות הלא רצוניות,
פתאום זה מרגיש אחרת ...
לא מוכן הוא להשתרש עוד כאן.
לפני 13 שנים. יום חמישי, 5 בספטמבר 2013 בשעה 19:33
זו חובתי המלאה , לנער את הסדינים המלוכלכים
לא להתנער , להתקדם קדימה
לא עוד מסתחררים אל אי שפיות
לפני 13 שנים. יום שבת, 31 באוגוסט 2013 בשעה 20:09
I , fear the consequences
It’s the same words again
Shall I dream no more?
Break the light
Emburace the night.
Catatonic changes
Blood so bright
Its like…
Feeling again ,
Am I perfect hole?
Speaking again,
Can I break this wall?
Catatonic changes…
Embrace this stream of consciousness
Break the pen
Speak again
How long will you spiral
How far will you spiral down?
Embrace the doubt.
See , you , drip , through…
I, see , you , sneak , through …
Embrace the light.
Become the fear in changes.
לפני 13 שנים. יום שבת, 31 באוגוסט 2013 בשעה 5:15
זה רק אני , הפסקתי לספור מזמן
הפסקתי לספור מזמן.
הצלחנו לכסות את כל השטח,
בכדוריות חלולות.
זה רק אני , מאבד את תחושת הזמן
הולך ונהיה קטן , הפסקתי לרצות מזמן.
בואי וספרי לי על איך
ידעתי להיות.
אני נדהם לראות איך הדרך מתפתלת
משאירה אותי חסר משקל , עוד גוף בחלל
ותו אחרי תו אותה מוסיקה מתנגנת
ואיך עוצרים את זה בכלל?
אני ניתלה על ענפי ההסתברות שמספרת
על הכרה והשלמה, זהו עניין של זמן
ומול השמש שחורכת את כף ידי המדממת,
אני נסדק, אבל עדיין כאן.
זה רק אני , הפסקתי להלחם מזמן
אני עוד לויין קטן.
לפני 13 שנים. יום שלישי, 27 באוגוסט 2013 בשעה 17:09
אז מה נשאר לנו?
בין שיברי התפילה המרוסקת
לבין חלקיקי התקווה שנעים , אי שם.
אותה דמות שלבשנו נסדקת,
היא נוזלת, מקצה המסך.