לפני 13 שנים. יום רביעי, 18 בדצמבר 2013 בשעה 19:26
את יכולה לקרוא לזה איך שאת רוצה.
סקס / סשן
אני פשוט צריך את זה...
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 13 שנים. יום ראשון, 8 בדצמבר 2013 בשעה 18:21
"פושטים את העור
בלי בושה , בוהים , מבועתים
יש לי משאלה
ובה את ברגע נעלמת
מאז לא חולם יותר איתך
לא חולם אותך
נדמה לי שנהיית לי שקט"
אין שום קשר בין הכותרת לבין מה שכתבתי למעלה.
בא לי בירה.
כל חבריי זקנים / נשואים.
כל חברותיי ... ובכן אין לי.
הקיוסקים לא מוכרים אלכוהול בגלל שהמדינה החליטה שהגורל שלי ושל חייל שיצא לחופשה הוא זהה ולכן אני תקוע בבית.
משועמם
מתוסכל
בלי בירה
לפני 13 שנים. יום שבת, 7 בדצמבר 2013 בשעה 17:01
לפני 13 שנים. יום שישי, 6 בדצמבר 2013 בשעה 13:20
לפני 13 שנים. יום שישי, 6 בדצמבר 2013 בשעה 12:08
למה היא מתרחקת
באותו המשקל , למה אני נמנע מלהתקרב ?
היא ראתה את האדמה מתפרקת
בזמן שהאי הקטן שלי מתרחב.
היא לא ביקשה טירה או בית רב קומות
אולי רק ביקתה ומיטה לשים בה את הראש
כל השתיקות נערמות
וזה יותר מדי לדרוש
לפני 13 שנים. יום שישי, 6 בדצמבר 2013 בשעה 9:09
מה שלוקח אותי למטה
החטאים הלא ממומשים
מאבד פרספקטיבה
מאבד אחיזה.
האור הלבן נוגה ונוגע
מכסה את הפנים
וזה מחליף את הזריחה
הכל וכלום בכף ידך.
אני , חבול ומדמם
מטפס מלמטה ,
בודד
ולא מפחד.
לפני 13 שנים. יום חמישי, 5 בדצמבר 2013 בשעה 17:04
הלילה לבלוק!
WOW
MUCH FUN
SO PARTY
INTENSE ELECTRO
לפני 13 שנים. יום שני, 2 בדצמבר 2013 בשעה 19:26
יצאנו מאותה הדלת
אני בקצה גרם המדרגות
יכולנו להיות קצת אחרת
אבל לא ידענו איך להיות
לחוות ,
אותנו בשקט.
הדגשת את הפער
התאחסנת במפלסים שונים
ויכולנו להיות קצת אחרת
אם בסך הכל היינו יודעים
איך
לא
להתחפש,
לנשום.
וזה חסר,
הצליל שמתגלגל איתך בבוקר.
התאמנתי בלשנוא אותך,
התעמקתי בלשכוח אותך,
ונותרתי , אילם ובלי חוש טעם,
אוסף עלוב של זיכרונות.
יצאתי מאותה הדלת
נשבע שהתאמצתי לא לבכות,
יכולתי להיות קצת אחרת
ולא ידעתי מה להיות,
חסר שיווי משקל
כמו מטוטלת,
את אוסף עלוב של זיכרונות
לפני 13 שנים. יום ראשון, 20 באוקטובר 2013 בשעה 20:11
זה מתחיל בחלק התחתון של הגוף.
הבטן , עמוד השדרה , הביצים.
שם אתה מרגיש את הכאב, את הבלבול, את הפחד.
אתה נלחם עם דעות מנוגדות.
נלחם בנרקיסיסטיות , ושניה אחר כך , אתה מזיע כי אתה לא טוב מספיק , לא יפה/עשיר/שלם מספיק.
אתה יודע שהימים נוזלים לך בין האצבעות , שאתה לא באמת חלק מכל התמונות שרצות מחוץ לחלון.
אתה לבד.
אתה מפחד מלהיות לבד.
אתה בוחר להיות לבד.
אתה נרקומן של פחד.
אתה נרקומן של ריגושים.
אתה ילד קטן שם בפנים, שרוצה הכל, רוצה עכשיו, רוצה לשים ראש על הגוף שלה,ולהרדם.
אתה קשיש, אולי ישיש, שראה יותר מדי, שכאב יותר מדי , ואתה רוצה לשים ראש על הגוף שלה, ולהרדם.
אתה בוחר בחירות לא נכונות.
לזכותך ייאמר , אתה מנסה לתקן.
אתה מחפש לך בית - אחר. משפחה - אחרת.
זה לא רק אני, הכל מסביב ריק מדי. ריק אבל רועש מדי. צועק! ציני! מתחכם ודורסני!
החלומות שלך לא רלוונטיים במציאות הזו.
אתה בוחר לא להתייאש , בוחר לנסות ולהתאים את עצמך למקום הזה.
אתה אולי לא NEO אבל זה בהחלט המטריקס.
זה לא מצב הצבירה הטבעי שלך. שלנו.
כמו עכבר מעבדה וארבעה מסדרונים.
כמו החץ שנירה מהקשת , ללא שום מטרה.
כמו לויין לא מאוייש.
כמו הליכה ארוכה במדבר החם , שם אין מקום לטביעות הרגל שלך, ואתה , כאילו לא קיים.
ואני
מנסה
להשתחרר
מזה
ולהיות אני
ממש לא
כמו כולם
לפני 13 שנים. יום ראשון, 20 באוקטובר 2013 בשעה 12:44