זו חובתי המלאה , לנער את הסדינים המלוכלכים
לא להתנער , להתקדם קדימה
לא עוד מסתחררים אל אי שפיות
זו חובתי המלאה , לנער את הסדינים המלוכלכים
לא להתנער , להתקדם קדימה
לא עוד מסתחררים אל אי שפיות
I , fear the consequences
It’s the same words again
Shall I dream no more?
Break the light
Emburace the night.
Catatonic changes
Blood so bright
Its like…
Feeling again ,
Am I perfect hole?
Speaking again,
Can I break this wall?
Catatonic changes…
Embrace this stream of consciousness
Break the pen
Speak again
How long will you spiral
How far will you spiral down?
Embrace the doubt.
See , you , drip , through…
I, see , you , sneak , through …
Embrace the light.
Become the fear in changes.
זה רק אני , הפסקתי לספור מזמן
הפסקתי לספור מזמן.
הצלחנו לכסות את כל השטח,
בכדוריות חלולות.
זה רק אני , מאבד את תחושת הזמן
הולך ונהיה קטן , הפסקתי לרצות מזמן.
בואי וספרי לי על איך
ידעתי להיות.
אני נדהם לראות איך הדרך מתפתלת
משאירה אותי חסר משקל , עוד גוף בחלל
ותו אחרי תו אותה מוסיקה מתנגנת
ואיך עוצרים את זה בכלל?
אני ניתלה על ענפי ההסתברות שמספרת
על הכרה והשלמה, זהו עניין של זמן
ומול השמש שחורכת את כף ידי המדממת,
אני נסדק, אבל עדיין כאן.
זה רק אני , הפסקתי להלחם מזמן
אני עוד לויין קטן.
אז מה נשאר לנו?
בין שיברי התפילה המרוסקת
לבין חלקיקי התקווה שנעים , אי שם.
אותה דמות שלבשנו נסדקת,
היא נוזלת, מקצה המסך.
לך תנפץ את המראה ,
תחפש את החלקיקים ,
בוא תיגע ותדמם,
פחד.
בוא ותזחל על הרצפה,
כולך ערס וקשקשים,
תתמכר לחטאים,
פחד.
אין לי כוח לכתוב
זה כמו מלחציים על צינור הנשימה,
זה כמו משקולות על העפעפיים.
זה כמו שמונה מראות מסביבך,
זה כמו מלט יצוק בכפות הרגליים.
זה כמו לאבד את כוח המשיכה,
זה כמו להשרף לחלקיקים באטמוספירה.
זה כמו מחלת השיכחה,
זה כמו לא לדעת מה אתה יודע.
זה כמו שגעון ללא שום ניצוץ,
זה כמו הפרפר שנהיה לגולם.
זה כמו ההוא שחלם רק לקפוץ,
זה כמו לפספס את המערבולת.
הופך את כולכן ללבנות.
טוב על הנייר...
אני כבר לא יודע
אם אני לא מסוגל
לא רוצה ( פחד)
או כבר לא זוכר בכלל
איך זה שמושא תשוקתיי , אותו דבר שאחריו אני ממשיך לרדוף ללא הפסקה,
משתק אותי כל פעם מחדש?
הנחמה בדחפים הקטנים
הרגעים החסרים
הכאוס שבינינו.
אני נמצא במקום בו אני לא רוצה להיות
נמצא במקום בו אני לא יכול להיות
את רואה אותי זוחל אל המקום ההוא
את מרגישה אותי נמשך אל המקום ההוא
מכחישה את ההקלה שנמצאת בשקט
כל הרגעים העייפים
המשפטים המאולצים
החלל שבינינו.
נפתח פער ואני לא רוצה לאבד אותו
נפתח פער ואני לא מפחד לחבק אותו
ואת רואה אותי נמשך אל החור הזה
רואה אותי משתקף אל מול השחור הזה
כל הפרצופים המתעוותים
הרגעים שמתכווצים
הכלום שבינינו.