לפני 10 שנים. 5 בדצמבר 2013 בשעה 20:04
הלילה לבלוק!
WOW
MUCH FUN
SO PARTY
INTENSE ELECTRO
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודיםלפני 10 שנים. 2 בדצמבר 2013 בשעה 22:26
יצאנו מאותה הדלת
אני בקצה גרם המדרגות
יכולנו להיות קצת אחרת
אבל לא ידענו איך להיות
לחוות ,
אותנו בשקט.
הדגשת את הפער
התאחסנת במפלסים שונים
ויכולנו להיות קצת אחרת
אם בסך הכל היינו יודעים
איך
לא
להתחפש,
לנשום.
וזה חסר,
הצליל שמתגלגל איתך בבוקר.
התאמנתי בלשנוא אותך,
התעמקתי בלשכוח אותך,
ונותרתי , אילם ובלי חוש טעם,
אוסף עלוב של זיכרונות.
יצאתי מאותה הדלת
נשבע שהתאמצתי לא לבכות,
יכולתי להיות קצת אחרת
ולא ידעתי מה להיות,
חסר שיווי משקל
כמו מטוטלת,
את אוסף עלוב של זיכרונות
לפני 11 שנים. 20 באוקטובר 2013 בשעה 21:11
זה מתחיל בחלק התחתון של הגוף.
הבטן , עמוד השדרה , הביצים.
שם אתה מרגיש את הכאב, את הבלבול, את הפחד.
אתה נלחם עם דעות מנוגדות.
נלחם בנרקיסיסטיות , ושניה אחר כך , אתה מזיע כי אתה לא טוב מספיק , לא יפה/עשיר/שלם מספיק.
אתה יודע שהימים נוזלים לך בין האצבעות , שאתה לא באמת חלק מכל התמונות שרצות מחוץ לחלון.
אתה לבד.
אתה מפחד מלהיות לבד.
אתה בוחר להיות לבד.
אתה נרקומן של פחד.
אתה נרקומן של ריגושים.
אתה ילד קטן שם בפנים, שרוצה הכל, רוצה עכשיו, רוצה לשים ראש על הגוף שלה,ולהרדם.
אתה קשיש, אולי ישיש, שראה יותר מדי, שכאב יותר מדי , ואתה רוצה לשים ראש על הגוף שלה, ולהרדם.
אתה בוחר בחירות לא נכונות.
לזכותך ייאמר , אתה מנסה לתקן.
אתה מחפש לך בית - אחר. משפחה - אחרת.
זה לא רק אני, הכל מסביב ריק מדי. ריק אבל רועש מדי. צועק! ציני! מתחכם ודורסני!
החלומות שלך לא רלוונטיים במציאות הזו.
אתה בוחר לא להתייאש , בוחר לנסות ולהתאים את עצמך למקום הזה.
אתה אולי לא NEO אבל זה בהחלט המטריקס.
זה לא מצב הצבירה הטבעי שלך. שלנו.
כמו עכבר מעבדה וארבעה מסדרונים.
כמו החץ שנירה מהקשת , ללא שום מטרה.
כמו לויין לא מאוייש.
כמו הליכה ארוכה במדבר החם , שם אין מקום לטביעות הרגל שלך, ואתה , כאילו לא קיים.
ואני
מנסה
להשתחרר
מזה
ולהיות אני
ממש לא
כמו כולם
לפני 11 שנים. 20 באוקטובר 2013 בשעה 13:44
יש מגירות שאסור לפתוחיש דברים עליהם אסור לחלוםואני , כהרגלי , חטאתי.ומאז אני מול עצמי,במשחקים של כוחאלו הם אותם דברים אשר ידעתי,שלא אזכה שוב לטעום.המחזוריות של הכוכב הזה משקרת,מחכים לאותה גאות שתבוא לשטוף הכל... אין לי כח להמשיך לכתוב, מי ממשיך ?
לפני 11 שנים. 17 באוקטובר 2013 בשעה 11:05
לפני 11 שנים. 14 באוקטובר 2013 בשעה 11:07
מערב ראשון לציון.
מי בא לאכול חומוס?!
פוסט זה תקף עד השעה 16:00
לפני 11 שנים. 13 באוקטובר 2013 בשעה 13:04
900 איש צפו בי ב 3 הימים האחרונים.
900.
לא יודע איך זה ביחס לשאר הבלוגים כאן ... אבל מבחינתי זה מספר חדש לחלוטין.
900.
ורק תגובה אחת ולייק אחד?!
אז זה אני?
לפני 11 שנים. 9 באוקטובר 2013 בשעה 22:15
אני מכור למרדף.
אני מכור לטעם.
אני מכור לשכרון החושים.
אני חסר משקל אל מול הבשר.
אני פשוט לתפעול?
אבוד בחנות ממתקים?
אני שלך אם רק תרצי,
אני אני כשאת איתי,
ואין לי צורך ברגליים...
אני מכור לזוג עיניים...
ואין לי שום דבר בכלל.
לפני 11 שנים. 7 באוקטובר 2013 בשעה 10:31
משחזר שיחות עם הפסיכולוגית שלי מלפני שנה.
* יש לי נטיות ילדותיות .
* יש לי דרך לפשט דברים מסובכים ( בכדי לברוח מהדרמה ) , ולסבך דברים פשוטים ( כדי לתרץ לעצמי למה לא )
* יש לי משיכה עזה לנשים מבוגרות ממני, לחוש האימהי הזה, וכן - זה קשור לילדות.
* היה לי את הצורך לרצות את כולם , מה שהגיע ממקום של רצון לשייכות , לקבלה , להבנה . היום זה אחרת , אני משתדל לשרת את האינטרסים שלי נטו - מה שהרחיק את רוב האנשים הקרובים אליי.
* יש בי זעם מודחק - כלפי המשפחה בעיקר . כל הדברים שאני לא , אני תולה בהם. לפעמים בצדק , לפעמים לא.
* אני נמשך לעולם השליטה כי הוא נותן לי אשליה של כוח. הצד הנשלט מבטא את בעיות הערך העצמי , הצד השולט מבטא את הפחד מחרדות נטישה .
זהו לבינתיים.
לפני 11 שנים. 8 בספטמבר 2013 בשעה 9:17
התנועות הלא רצוניות,
פתאום - זה מרגיש אחרת.
כבר לא צועד בעיוורון אל נהרות של דם.
תלמד לבכות , ביקשתי.
לא עוד לחמוד , הצהרתי.
אני כמו בלתי נראה מכאן ...
אני קיים אך כל כך
קטן.
הרי
כל ריחות העבר ממלאים החדר בשנאה
וכל זיכרונותיי ככר פורה הן לטינה
ולעיתים נדמה שאבוד הוא , ובורח
ולעיתים עומד , בוהה הוא בירח
וכמו לויין סדוק תר הוא בחלל,
בוהק אך לא ככוכב.
התנועות הלא רצוניות,
פתאום זה מרגיש אחרת ...
לא מוכן הוא להשתרש עוד כאן.