לפני 11 שנים. 8 בספטמבר 2013 בשעה 9:17
התנועות הלא רצוניות,
פתאום - זה מרגיש אחרת.
כבר לא צועד בעיוורון אל נהרות של דם.
תלמד לבכות , ביקשתי.
לא עוד לחמוד , הצהרתי.
אני כמו בלתי נראה מכאן ...
אני קיים אך כל כך
קטן.
הרי
כל ריחות העבר ממלאים החדר בשנאה
וכל זיכרונותיי ככר פורה הן לטינה
ולעיתים נדמה שאבוד הוא , ובורח
ולעיתים עומד , בוהה הוא בירח
וכמו לויין סדוק תר הוא בחלל,
בוהק אך לא ככוכב.
התנועות הלא רצוניות,
פתאום זה מרגיש אחרת ...
לא מוכן הוא להשתרש עוד כאן.