לפני 11 שנים. יום רביעי, 4 בנובמבר 2015 בשעה 4:00
אני מניח שאפשר לקרוא לנקודה הזו שום מקום .
ללכת לאיבוד .
להיות חסרי משקל לחלוטין למרות שהגוף כל כך כבד.
אבדון.
הרכבת הזו לא עוצרת ולא תעצור ואני פשוט רוצה לרדת.
לקפוץ.
הצבעים היחידים שקובעים משהו מקועקעים על פיסת נייר.
הייתי רוצה להעלם לקצת
שבוע או חודש.
שנה או שנתיים.
מבלי תחושת הכניעה למירוץ הזה.למאבק הזה. לאי השייכות הזו.
הכאב הוא קודם כל פיזי
אחר כך קיומי.
לראשונה
בא לי לצעוק לעזאזל הכל ולהתחפר.