לפני 10 שנים. יום ראשון, 27 בדצמבר 2015 בשעה 18:10
כתבתי פעמיים
מחקתי את אותה הכמות.
רציתי לספר על שדים ומפלצות,
על צללים ואשליות,
על אישונים שעולים באש,
על ריח שרוף מהמוח,
על ערפל , על כעס , על שנאה תהומית.
רציתי לספר לכם ש...
אין לי אומץ לנפץ את המראה,
ובאותה מידה,
אין לי אומץ לעמוד מולה.
אחרי 14 שניות אני מתחיל להרגיש אותם,
זוחלים עליי, רוחשים סביבי.
אני יודע שאני לבד מולה,
אני יודע שהפחד היחיד שעליי להרגיש נמצא ב DNA ההשרדותי שלי.
אני לא מסוגל לעמוד מול המראה.
כשזה נרגע,
האש עוזבת את העיניים.
היא מתפשטת לה לאיטה על כל הפנים, מלטפת את העור , קורנת מבפנים.
אני מתיישר
אני מתעורר
אני מזדקר
כשזה נרגע,
כל הספירלות נושמות אחרת.