לפני 10 שנים. יום שבת, 6 באוגוסט 2016 בשעה 9:56
זה לא אתה שנטשת אותי,
זה אני שנטשתי אותך,
אתה לא מבקר אותי
בחלומות
וכשאני בלית ברירה מאבד את עצמי
ועדיין
הגוף נושם בכל בוקר,
לרגעים מצטמק בחרדה,
ולעיתים מתמלא בגאווה
של הישרדות,
למרות שאנו חיים
בזמן בו
אין דם על הידיים,
אך ישנן תוצאות
הרות גורל
גם כשאשר אנו לא סוחבים על גבינו חרב.
אני לא יכול לומר,
שאזהה אותך
לא כרגע
יותר מדי שכבות של בוץ על העיניים
אבל אני אמשיך לנוע
אתמודד עם גאות ועם שפל
אנווט בין ספינות טרופות,
בין מיצרים , אל תוך האופק
גם כאשר מסביב אזהה רק חשיכה.