לפני 17 שנים. 17 במרץ 2007 בשעה 17:17
מרווחים גדולים
בין מקום לזמן
כשהשעות רצות
יש לי יותר מקום
נע בין חשיבות התודעה
לחשיבותה של אהבה
והבדידות שוב נמסה
וזה לעולם לא יפסיק לנזול
ושוב
נע בין חשיבות ההבנה
לחשיבות התודעה
האדישות מטפטפת
והרחוב סופג הכל
אני חייב ללכת
אין גוף
אין כאב
אין קול
אנחה אחת קטנה ודי
ההשרדות מתחילה לכאוב.