מזפזפת קדימה

חשבתי שזאת טעות, לנסוע אליו בלילה,
ביום שישי.
אל האקס.

בסוף התברר שלא.
אחרי השיחה והגוד- ביי סקס שהיה לנו.

בדרך לשם חשבתי על מה שאני אכתוב פה.
על כמה שכחוליתה נפלאה וצודקת וחכמה (תודה לך :))
ועל איך זה שיש דברים שאני יודעת שזה טעות לעשות ובכול זאת אני הולכת ועושה אותם.

אבל אחרי הסרט שלא יצא,
וגם אחרי שההורים שלו ראו אותי יוצאת מהחדר שלו (בערב),
הלכנו לים, ישבנו על החול.
לא היו בירות (חמץ) אז התארגנו על וודקה ובקבוק מיץ תפוזים.

עשינו את השיחה ההיא,
שלמרות שנפרדנו פעמיים עוד לא קיימנו.

כשהוא נפרד ממני בפעם הראשונה אמרתי לו שאני אוהבת אותו.
אהבתי אותו.
אני עדיין אוהבת אותו, אבל אז הייתי מאוהבת בו.

זה לא היה סקס, כי אני במחזור,
אבל הנשיקות שהתחלנו בהם התדרדרו במהירות למקומות מתחת לצוואר.
ואז מתחת לשם.
בכול אופן...
מה שהוא אומר זה, שבתוך שנה מלאה בג'יפה, אני הייתי נקודת אור.
שזה היה נחמד לשמוע :).
ושהיחסים עם ההיא לגמרי דפקו את היחסים שלנו.
ושמאז שהוא נפרד ממני, והבין את כל זה, הוא מנסה לחזור.
הוא אמר שהוא כל הזמן חושב על זה. עלינו. על מה קורה שם.
גם לי הייתה תקופה כזאת.
אבל אני כבר לא שם.
הוא עדיין על הראדר (בעיקר כי לא הצלחתי להוריד אותו)
אבל הוא לא מכסה את כל המסך.
(אנלוגיה טיפשית...)

אז.
הוא לא רוצה להפרד,
ואני לא רוצה להיות ביחד.

ויש לי היקי קטנטון.



לא יכולתי לנהוג הביתה ככה.
בקושי הצלחתי ללכת ישר.
ישנתי אצלו.
התגעגעתי אליו.
ישנו מחובקים, כמו פעם.

וזהו.
נראה לי שגם הוא הבין שזה סוף סוף נגמר סופית.


אז יצא שזאת לא הייתה טעות ללכת לבקר אותו.
וזה טוב.